סע"ש 47756-02-13

תקציר

שלושה תובעים, עובדי חברה לייצור תבניות ומסגרות, הגישו תביעות אישיות לתשלום זכויות סוציאליות נגד הנתבעת, מעסיקתם לשעבר. התביעות אוחדו, ולאחר שמיעת עדויות התובעים ומנהלי כוח האדם והייצור של הנתבעת, נתן בית המשפט פסק דין לטובת התובעים, והורה לנתבעת לשלם להם הטבות שונות. התובעים טענו כי עבדו שעות נוספות ולא תוגמלו על כך, כי הפסקותיהם נוכו משכרם שלא כדין וכי שעות עבודתם "עוגלו" על חשבון שכרם. עוד טענו כי לא שולמו להם דמי הבראה, ימי הצבעה, ותק נוסף ודרגה נוספת. בית המשפט פסק לטובת התובעים לגבי חלק מטענותיהם. נקבע כי התובעים זכאים לשכר עבור 20 דקות שנוכה מדי יום משעות עבודתם, שכן דקות אלה נופלות תחת הגדרת שעות העבודה. כמו כן חויבו התובעים בדמי הבראה, אותם לא שילמה הנתבעת במלואה. בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובעים בגין שני עניינים אלה, בצירוף ימי הצבעה שלא שולמו וותק נוסף, בסך כולל של 24,694.83 ₪ עבור מר זמסקי, 25,875.32 ₪ עבור מר איוון ו-23,499.75 ₪ עבור מר גיטין. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, או שיהיו כרוכים בהפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתם של התובעים ועד שישולמו במלואם. עם זאת, בית המשפט דחה חלק מטענות התובעים. התובעים לא הוכיחו כי עבדו החל מהשעה 6:45 בבוקר, והראיות הראו כי ממילא לא היו זמינים לעבודה בתקופה זו. גם תביעותיהם לדרגה נוספת נדחו מאחר שלא כומתו בתלונה הראשונית ולא שולמה אגרה בגין רכיב זה. בנוסף, נמנעה הימנעותה של הנתבעת מהמצאת מסמכים מסוימים, שכן לתובעים הייתה גישה לדוחות הנוכחות שלהם והם יכלו להציגם כראיה אך בחרו שלא לעשות כן. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם, ופסק הדין העניק זכות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.