עב"ל 1173-03-22

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם רישום פלילי צריך להוות חסם בפני אדם לקבל קצבת נכות. המערער הורשע בעבירה פלילית בשנת 1988 ופצע את עצמו, דבר שגרם לו לנכות. המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו לקצבת נכות, בנימוק של סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי "הגמלה לא תינתן" אם היא חלה אגב ביצוע עבירה. המערער טען כי למכון צריך להיות שיקול דעת בבואו ליישם סעיף זה, וכי יש להתחשב בזכותו לקיום בכבוד. דעת הרוב של בית המשפט קבעה כי סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי שולל ממבצע העבירה את הזכאות לגמלאות שנגרמו לו עקב מעשה פלילי, ויש לראותו כקובע הסדר בו סיכון שהתממש כתוצאה מעבירה אינו מבוטח בחוק הביטוח הלאומי. עוד קבע בית המשפט כי חוק המרשם הפלילי ותקנת ההשבות, שמטרתם לאזן בין האינטרסים המתנגשים של שמירת רישום פלילי ועידוד שיקום עבריינים, אינם משנים את הוראתו המפורשת של סעיף 326 לחוק, והמפתחות ליישומו של סעיף זה מצויים בידי המחוקק הראשי. לפיכך, הערעור נדחה. השופטת דוידוב-מוטולה ונציגת הציבור ורדה אדוארדס היו בדעה חולקת, וקבעו כי יש לראות את הוראת סעיף 326 כשלב לאחר קביעת עצם הזכאות להטבה, וזכאותו של המבקש לגמלה הייתה קיימת מלכתחילה, אך בוטלה על ידי סעיף 326. הנחיית המחוקק היא לשים לכך קץ לאחר תקופת ההתיישנות או מחיקת ההרשעה, ועל המכון לבחון את בקשת המערער לגופה.