ת"א 34948-04-11

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פיצויים של התובע, אשר נגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים בעת שרכב על קורקינט מ.ר. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבע לפצות את התובע; המחלוקת היא על הסכום החייב. התובע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכות לצמיתות לפני התאונה עקב מאניה דיפרסיה. לאחר התאונה הופחתה נכותה הנפשית, אך היא סבלה מפגיעות אורתופדיות קשות. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, שאחד מהם מצא כי התאונה גרמה לתובעת למגבלות ששינו באופן משמעותי את חייה, וקבע כי נכותה הנפשית בעקבות התאונה עומדת על 10%. המומחה השני מצא כי נכותה הנפשית של התובעת, שהייתה קיימת לפני התאונה, אינה קשורה לתאונה, וכי נכותה הנוכחית עומדת על 0%. הנכות התפקודית נקבעה לה בשיעור של 50%, בנוסף לנכות הנפשית שלה לפני התאונה בשיעור של 30%. בית המשפט שקל גם את כושר ההשתכרות של התובעת לפני ואחרי התאונה, קבע כי הוא עומד על 5,000 ₪ לחודש נטו, וקבע לה פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד. לתובע נפסק 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בעבר ובעתיד, ו-150,000 ₪ בגין סיוע מאחרים, בעבר ובעתיד. הוצאות רפואיות, כולל הוצאות עבור התאמות דיור, פוצו בעולם בשיעור של 100,000 ₪ בעבר ו-369,709 ₪ לעתיד. הוצאות הניידות של התובעת פוצו בשיעור של 75,000 ₪ בעבר ו-546,379 ₪ לעתיד, לאחר ניכוי הסכומים שקיבלה מהביטוח הלאומי. לאחר ביצוע הניכויים המתאימים, חושב סך הפיצויים המגיעים לתובע בסך של 3,094,504 ₪, מתוכם הוקפאו 315,000 ₪, בגין קצבת הניידות, לתקופה של חמש שנים, שבמהלכן תיקבע זכאותו של התובע לקצבה זו. אם תוענק לתובע קצבה זו, היא תנוכה מהסכום המוקפא; אם לא, הסכום יוחזר לה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 2,779,504 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 426,376 ₪, אגרת בית משפט ושכר טרחת עדים, כולם יישאו ריבית עד למועד התשלום. לשני הצדדים יש זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.