עפ"ג 7523/09

תקציר

המדינה ערערה על גזר הדין שנגזר על אדם שהורשע בנהיגה בשכרות, נהיגה ללא זהירות ותשומת לב ראויה ומתן היתר לקטין לנהוג, בטענה שהוא מקל יתר על המידה. בנהיגה בשכרות בין כפר סבא לגבעת שמואל, בדיקת הנשיפה של המשיב גילתה תכולת אלכוהול גבוהה פי שישה מהמותר בחוק. בהגיעו לגבעת שמואל, איפשר המשיב לבנו בן ה-10 לנסוע, ובסופו של דבר התנגש הרכב ברכב חונה. המשיב הודה בכל האישומים במסגרת הסדר טיעון. בית משפט השלום גזר על המשיב שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 5,000 ₪, פסילת נהיגה למשך ארבע שנים וערבות בסך 10,000 ₪. המדינה טענה כי העונש היה צריך לכלול מאסר בפועל, נוכח חומרתן הרבה של העבירות, וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא העדיף את האינטרס הציבורי. בא כוחו של המשיב הפציר בבית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מגדיר את העונש כסביר ובטווח הרגיל. הוא הדגיש את עברו התעבורתי הנקי של המשיב, את שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה ואת אופיין הנלווה של העבירות, שלא כללו פגיעה פיזית או מהירות גבוהה. השופט הסכים כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, וכי אפיון העבירות על ידי בית משפט קמא ככאלה לא בא לידי ביטוי הולם בגזר הדין. בהדגישו את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה כדי להגן על הציבור, קיבל השופט את ערעור המדינה והחמיר את העונש לשישה חודשי מאסר בנוסף לקנס המקורי, פסילה וערבות.