תפ"ח 13646-11-10

תקציר

הנאשמים, זוג נשוי, הואשמו בכך שהחזיקו את מרי אן פאוויג, אזרחית פיליפינית, בתנאי עבדות והעלמת דרכונה, בניגוד לסעיפים 375א ו-376א לחוק העונשין, בהתאמה. פאוויג הגיעה לישראל דרך ירדן בנובמבר 2007 כדי לעבוד אצל הנאשמים כעוזרת בית. על פי כתב האישום, הנאשמים החזיקו את פאוויג בשליטתם כמו רכוש, שללו ממנה את חירותה ומנעו ממנה לצאת מהבית באופן חופשי או לקבל יום חופש במהלך 22 החודשים בהם עבדה אצלם. הנאשמים גם עיכבו את דרכונה של פאוויג, ואיימו כי היא תיעצר על ידי המשטרה אם תצא מהבית. בתגובה טענו הנאשמים כי הם התייחסו לפוויג כראוי וכי היא חיה עמם כבת משפחה. הם גם טענו שיש לה גישה קבועה לדרכון שלה והיא חופשייה לצאת ולבוא כרצונה. בית המשפט הרשיע את הנאשמים בשני האישומים. הראיות הראו כי הנאשמים לקחו את דרכונה של פאוויג, וכי היא ביקשה אותו בחזרה אך הנאשמים סירבו. עוד קבע בית המשפט כי פאוויג הועסקה על ידי הנתבעים עד ליום בו ברחה מביתם בספטמבר 2009, בניגוד לטענת הנתבעים כי הפסיקה לעבוד אצלם חודשים קודם לכן. בית המשפט קיבל את גרסתה של פאוויג לאירועים, ומצא את עדותה עקבית ואמינה. על פי בית המשפט, הנאשמים מנעו למעשה מפוויג לצאת מהבית לבדה, תוך שימוש באמתלות שונות ואיומים כלפי המשטרה. בית המשפט קבע כי התנהגותם של הנאשמים היוותה פגיעה בחירותה של פאוויג במשך תקופה ממושכת, וכי הם התייחסו אליה כאל חפץ קניין. למרות שמעורבותו של הנאשם השני הייתה פחותה מזו של אשתו, הוא עדיין נטל חלק פעיל בעבירה ולכן הורשע כמבצע משותף.