תלה"מ 65861-12-24

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסיפקת: **ניתוח משפטי: החלטה בנוגע לתיקון טעות קולמוס ופסיקת הוצאות** **א. המסגרת המשפטית: תיקון טעות בפסק דין** 1. **הסמכות לתיקון טעות:** ההחלטה נשענת על סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. סעיף זה מקנה לבית המשפט את הסמכות לתקן טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שניתנה על ידו, וזאת תוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה. מטרת הסעיף היא לאפשר תיקון מהיר ויעיל של טעויות טכניות, כגון "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי". 2. **הגדרת "טעות":** ההחלטה מתייחסת להבחנה המהותית בין טעות הניתנת לתיקון במסגרת סעיף 81(א) לבין החלטה שיפוטית מהותית. הפסיקה, כפי שמצוטטת בהחלטה (למשל, בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב וע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה), קובעת כי "טעות" מתייחסת למה שהיה בדעת בית המשפט לכלול בהחלטתו אך נשמט ממנה בשל שגגה או היסח הדעת, ולא לשינוי מהותי של ההכרעה השיפוטית. התיקון אינו מיועד ל"כתיבת פסק דין חדש". 3. **התייחסות לפסיקת הוצאות כ"השמטה מקרית":** הדיון המרכזי בהחלטה נוגע לשאלה האם "שתיקתו" של פסק הדין בנוגע להוצאות מהווה "השמטה מקרית" הניתנת לתיקון, או שהיא מהווה הכרעה שיפוטית מודעת. ההחלטה מסתמכת על הפסיקה, ובפרט על ע"א 577/86 זרד נ' שאול, אשר קבע כי העדר התייחסות לשאלת ההוצאות בפסק דין מהווה "השמטה מקרית" הניתנת להשלמה מכוח סעיף 81(א). גישה זו נתמכת על ידי הנשיא שמגר בע"א 3351/92 מרשי נ' בלאן, וכן מטעמים של מדיניות משפטית – לייעל הליכים ולחסוך בהליכי ערעור. יודגש כי אם בית המשפט התייחס מפורשות לשאלת ההוצאות והחליט שלא לפסוק אותן, הדבר ייחשב להכרעה מהותית שלא ניתן לחזור עליה במסגרת תיקון טעות. **ב. עקרונות פסיקת הוצאות משפט** 1. **תכלית ההוצאות:** ההחלטה מפנה לתקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, המגדירה את תכלית ההוצאות: "לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין." בנוסף, פסיקת ההוצאות צריכה "לבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין." 2. **שיקולים בפסיקת הוצאות:** בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב בקביעת שיעור ההוצאות, תוך התחשבות במגוון גורמים, ביניהם: * שווי הסעד לעומת הסכום הנתבע. * מורכבות ההליך. * השקעת המשאבים הנדרשת (מספר מסמכים, בקשות, דיונים). * אופן ניהול הדיון על ידי הצדדים. * התנהלות הצדדים (שימוש לרעה בהליכים, שיתוף פעולה, חוסר מענה). * עקרונות של צדק ודין. 3. **הקשר לבית המשפט לענייני משפחה:** ההחלטה מדגישה כי בבתי המשפט לענייני משפחה, קיימים "פרמטרים ייחודיים" הנובעים מהיות הצדדים בני משפחה. ישנה חשיבות ל"שיקולים מצננים" שמטרתם למנוע "להלהיט את הסכסוך" ולהימנע מפסיקת הוצאות מוגזמות העלולות לפגוע במערכת היחסים המשפחתית. 4. **הבחנה בין "הוצאות ריאליות" ל"תשלום בפועל":** ההחלטה מסבירה כי חיוב בהוצאות "ריאליות" אינו מחייב כיסוי מלא של התשלומים ששולמו בפועל. ההוצאות צריכות לעמוד במבחני סבירות ומידתיות, על מנת למנוע "הרתעת יתר" של בעלי דין ולהבטיח את זכות הגישה לערכאות. **ג. יישום הדין לעובדות המקרה** 1. **הכרה ב"השמטה מקרית":** בית המשפט קובע כי פסק הדין המקורי אכן נמנע מהתייחסות לסוגיית ההוצאות, וכי "שתיקה" זו אינה משקפת הכרעה שיפוטית מודעת אלא "השמטה מקרית" הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. עמדה זו נתמכת בהלכה הפסוקה (עניין זרד) ובשיקולי מדיניות משפטית. 2. **ניתוח התנהלות הצדדים:** * **המבקש:** בית המשפט מכיר בכך שרוב הבקשות הוגשו על ידי המבקש, אך קובע כי בקשות אלו היו "מוצדקות וענייניות" והתמקדו טובת הקטינים (טיפולים רגשיים, מסגרת חינוכית, צו מניעה). * **המשיבה:** בית המשפט אמנם מקבל את טענתה של המשיבה כי המבקש הציף את בית המשפט בבקשות, אך מתנגד לעמדתה כי אין לחייב אותה בהוצאות ואף יש להשית הוצאות על המבקש. בית המשפט מציב בכורה לטובת הקטינים, שהם הליבה של ההליך. 3. **קביעת שיעור ההוצאות:** * **דחיית הסכום המבוקש:** בית המשפט דוחה את דרישת המבקש להוצאות של 35,000 ₪, בנימוק שהסכום "אינו בהלימה להליך שהתנהל". * **שיקולים מצננים:** בית המשפט מביא בחשבון את הצורך לפסוק הוצאות "במשורה" על מנת שלא להסלים את מערכת היחסים המשפחתית. * **פסיקת הוצאות חלקיות:** בסופו של דבר, בית המשפט מחייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪, תוך ציון כי ההחלטה מביאה בחשבון את "מכלול השיקולים בנסיבות ההליך, לרבות אופן התנהלות הצדדים". **ד. חידושים ודגשים בהחלטה** 1. **איזון בין טעות טכנית להכרעה מהותית:** ההחלטה מדגימה את היישום המעשי של ההבחנה המורכבת בין תיקון טעות קולמוס להכרעה שיפוטית, במיוחד בנוגע לסוגיית ההוצאות, שהיא לעיתים סבוכה. 2. **החלת שיקולים ייחודיים לבית המשפט לענייני משפחה:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של "שיקולים מצננים" בבתי המשפט לענייני משפחה, ומראה כיצד שיקולים אלו משפיעים על הערכת התנהלות הצדדים ועל שיעור ההוצאות הנפסקו. 3. **הדגשת טובת הילד כגורם מכריע:** אף שההחלטה עוסקת בתיקון טעות ובפסיקת הוצאות, היא משקפת כי טובת הילדים והצורך להגן עליהם מפני סכסוך הורים היה גורם מהותי בהערכת התנהלות הצדדים ובגיבוש ההחלטה הסופית. 4. **פסיקת הוצאות מותאמת:** ההחלטה מראה כי פסיקת הוצאות אינה אחידה, וכי היא מותאמת לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, תוך שילוב של הצורך לפצות את הצד הזוכה, לעודד התנהלות תקינה, ולשמור על יחסים מינימליים תקינים במשפחה. לסיכום, ההחלטה משקפת פרקטיקה שיפוטית מקובלת, המאזנת בין הצורך לתקן טעויות טכניות לבין שמירה על יציבות ההכרעות השיפוטיות, תוך מתן דגש על עקרונות פסיקת הוצאות משפט ושיקולים ייחודיים לבית המשפט לענייני משפחה, ובראשם טובת הקטינים.