בג"צ 3586/20

תקציר

בג"ץ 3586/20 – פלונית נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה ומדינת ישראל - משטרת ישראל **ניתוח משפטי** העתירה שלפנינו נוגעת להחלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות") שלא לאפשר לעותרת, אזרחית מולדובה, להישאר בישראל, ולהורות לה לעזוב את המדינה תוך שבעה ימים. ההחלטה התבססה על חוות דעת משטרת ישראל (להלן: "המשטרה") לפיה אין אינדיקציות למסוכנות הנשקפת לעותרת בארצה. **עיקרי המקרה:** העותרת, אזרחית מולדובה, נכנסה לישראל שלוש פעמים שלא כדין, כאשר בפעמיים הראשונות נתפסה והורחקה. בפעם השלישית, שהגיעה בשנת 2007, היא הועברה למקלט לקורבנות סחר בבני אדם, קיבלה רישיון עבודה זמני, אך עזבה את המקלט מבלי למסור עדות ומבלי לתאם עם הרשות. מאז, שהתה בישראל שלא כדין במשך כ-12 שנים. בדצמבר 2019, נעצרה העותרת, הזדהתה בפני פקחי הרשות באופן כוזב, ונערך לה שימוע. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין הורה על המשך החזקתה במעצר. העותרת הגישה ערר לבית הדין לעררים, בבקשה לשחרורה ולאפשר לה להגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, וטענה לפגמים בשימוע ולסברה בתום לב כי שהותה כדין. בית הדין לעררים הורה על המשך החזקתה במעצר עד לקבלת אישור מהמשטרה על היעדר מסוכנות בארצה, אך אישר לה להגיש בקשה למעמד הומניטרי, וקבע שהרשות רשאית להרחיקה אף בטרם החלטה בבקשת המעמד. בינואר 2020, העותרת הגישה בקשה למעמד הומניטרי וערעור מנהלי. בהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין שקבע כי העותרת תצא מישראל תוך 7 ימים, בכפוף להודעת המשטרה על היעדר סכנה בארצה. היא הועברה למקלט והפקידה ערבות בנקאית. מכתב מהרשות במאי 2020 עדכן כי החלטתה בבקשת המעמד תינתן לאחר הערכת מסוכנות. תשובת המשטרה, שסומנה כ"החלטה סופית", קבעה כי אין אינדיקציות למסוכנות הנשקפת לה במולדובה. על בסיס זה, הרשות החליטה, ב-31.5.2020, כי על העותרת לעזוב את ישראל תוך שבעה ימים. **סעדים מבוקשים וטיעונים:** העתירה התבקשה לביטול החלטת הרשות להרחיק את העותרת, ביטול החלטת המשטרה בדבר היעדר מסוכנות, והוראה לרשות להחליט בבקשת המעמד ההומניטרי. נטען כי הרשות אימצה את החלטת המשטרה ללא ביקורת, כי החלטת המשטרה לקתה בחוסר אחריות ושיקול דעת לקוי, וכי לא ניתנה החלטה בבקשת המעמד במועד. **החלטת בית המשפט העליון (בג"ץ):** בית המשפט העליון (כבוד השופט עמית) דחה את העתירה על הסף, מן הטעמים הבאים: 1. **מיצוי הליכים:** החלטת הרשות להרחיק את העותרת היא החלטה מנהלית הניתנת מכוח חוק הכניסה לישראל. בהתאם להסכמות הצדדים ופסק הדין המוסכם, החלטה זו התבססה על חוות דעת המשטרה. ככל שהעותרת מבקשת להשיג על החלטה זו, עליה למצות את ההליכים המשפטיים הקיימים, ובפרט להגיש ערר לבית הדין לעררים, כפי שמופנה בסעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל. בית המשפט כבג"ץ אינו נדרש לדון בעניינים שיש להם ערכאה שיפוטית מוסמכת. 2. **מעמדה של חוות דעת המשטרה:** חוות דעת המשטרה אינה החלטה מינהלית עצמאית, אלא חלק מהליך עבודתה של הרשות, שמטרתה לספק בסיס להחלטתה הסופית. משקלה של חוות הדעת, כפי שהוסכם בפסק הדין המוסכם, הוא משמעותי, אך היא אינה החלטה שיש לתקוף אותה בנפרד מהחלטת הרשות. טענות בדבר משקל חוות הדעת ואימוצה על ידי הרשות יידונו במסגרת הערר לבית הדין לעררים. 3. **התייתרות הסעד:** הסעד השלישי, להורות לרשות להחליט בבקשת המעמד ההומניטרי, התייתם שכן בקשת המעמד נדחתה על ידי הרשות ב-8.6.2020, לאחר הגשת העתירה. **החלטה סופית:** העתירה נדחתה על הסף, מכיוון שלעותרת עמד סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין לעררים. לא נפסקו הוצאות. **השלכות משפטיות וחידושים:** * **הדגשת חובת מיצוי הליכים:** פסק הדין מדגיש את העיקרון המשפטי הבסיסי לפיו יש למצות את ההליכים המשפטיים הקבועים בחוק בטרם פנייה לבג"ץ. במקרה זה, קיומו של בית דין לעררים המוסמך לדון בעררים על החלטות רשות האוכלוסין, הביא לדחיית העתירה על הסף. * **מעמדה של חוות דעת מקצועית:** פסק הדין מבהיר את מעמדה של חוות דעת מקצועית (במקרה זה, חוות דעת משטרתית) כחלק בלתי נפרד מהליך קבלת החלטה מינהלית, אך אינה החלטה מינהלית עצמאית שיש לה תקוף אותה בנפרד. ההתייחסות להחלטת הרשות כמקשה אחת, הכוללת את חוות הדעת, רלוונטית אף כאשר מדובר בהסכמות ופסיקות מוסכמות. * **השלכות פסק דין מוסכם:** פסק הדין המוסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, יצר מתווה מחייב לשני הצדדים, והחלטת הרשות התבססה עליו. בית המשפט סירב להתערב בהחלטה כאשר היא עומדת במסגרת ההסכמות שקיבלו תוקף משפטי. * **התייתרות סעדים:** בית המשפט הדגיש כי כאשר סעד מבוקש התייתם בשל התפתחות מאוחרת (כגון קבלת החלטה על ידי הרשות), אין מקום לדון בו במסגרת העתירה. פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עקרון סופסידיאריות (מיצוי הליכים) בדיני הגירה, ומחזק את התפקיד של בתי הדין המקצועיים, כגון בית הדין לעררים, כמקומות הראשונים והעיקריים לדיון במחלוקות בתחום זה.