ת"פ 578/91

תקציר

הנאשם נעצר בגין הצתה והסגת גבול על סמך עדות של עד יחיד. הוא היה עצור במשך חצי שנה עד שהתביעה החליטה לחזור בה מהאישום ולשחררו בשל ספקות שעלו מבדיקת פוליגרף. בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק לו פיצוי מאוצר המדינה בגין מעצרו והוצאותיו המשפטיות, בסך 23,279.36 ש"ח, שכן זיכויו המוחלט התבסס על חוסר מהימנותו של עד התביעה המרכזי ואמיתותו שלו עצמו בבדיקת הפוליגרף. החלטה זו התקבלה למרות התנהגותה הסבירה של התביעה ועברו הפלילי של הנאשם, שכן בית המשפט לא מצא כל רשלנות או חוסר תום לב מצד המדינה והכיר בטענותיו העקביות של הנאשם לחפותו ולאליבי. הפיצוי נועד לתקן את העוול שנגרם לנאשם, שישב חצי שנה במעצר על סמך עדות שקר, וחיזק את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. בנוסף, המליץ בית המשפט לחקור את עד התביעה בגין עדות שקר ולשפר את הליך הטיפול בבקשות התביעה לשחרור עצורים. לשני הצדדים היו 45 יום לערער על פסק הדין.