ע"ע 300019/98

תקציר

במקרה דנן, המערער, לשעבר מנכ"ל החברה המשיבה, ערער על פיטוריו ותבע הטבות ופיצויים שונים. הוא הועסק בשתי תקופות נפרדות והתפטר לאחר הראשונה, אך פוטר לאחר השנייה. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם פיצויי הפיטורים צריכים לכלול את שתי התקופות, כאשר המערערת טענה להבטחה בעל פה של מנכ"ל לשעבר, מר נחמיאס, אשר נעדרה ראיות ונדחתה על ידי בית הדין האזורי. בית המשפט גם דחה את תביעתו לחישוב פיצויי פיטורים נוספים בהתבסס על פסיקות משפטיות חדשות, מאחר שהסכום ששולם עלה על המגיע לו. דרישתו של המערער לבונוסים ולפיצויי פיטורים משופרים, המוצעים בדרך כלל לעובדים בכירים, נדחתה מאחר שבית הדין לא מצא נוהג עקבי המצדיק תשלומים כאלה וציין כי שכרו בתקופת ההודעה המוקדמת כלל חודשיים של הסתגלות. המערער טען כי פיטוריו היו שרירותיים ובחוסר תום לב, על רקע רה-ארגון בחברה שהוביל המנכ"ל החדש, מר מרין. בית המשפט המחוזי צידד בחברה, וציין ארגון מחדש פיננסי כזכות ניהול לגיטימית. עם זאת, סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, ערערה על פסק דין זה, וקבעה כי פיטורים זקוקים להצדקה משמעותית, במיוחד עבור עובדים ותיקים, והדגישה את הצורך לאזן בין זכויות ניהוליות לזכויות עובדים, והציעה פיצוי של 50 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין. עם זאת, הערעור נדחה באופן גורף, כאשר רוב השופטים תמכו בלגיטימיות של החלטות ניהוליות של החברה, מה שהוביל בסופו של דבר לדחיית טענות המערערת ללא פיצוי נוסף.