ת"א 62208-08-20

תקציר

השופט החליט לדחות את תביעת התובע נגד הנתבע מכמה טעמים. ראשית, התנהגותו של התובע לאורך כל ההליך הייתה משבשת ולא משתפת פעולה, דבר המקשה על בירור טענותיו. הוא הרבה לצעוק ולהטיח האשמות בפרקליטו של הנאשם, בעדים ובבית המשפט. שנית, לגופו של עניין, התובע לא הצליח להוכיח כל עילת תביעה כנגד הנתבע, בין חוזית ובין נזיקית. התביעה לא הייתה ברורה והבסיס לפיצוי המבוקש לא הוסבר דיו. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר נגישות הדירה והצורך בשיפוץ לא היו משכנעות. התובעת לא פנתה לנתבעת בנושא הנגישות עד ינואר 2021, והיא זו שיזמה את התהליך. בנוגע לשיפוץ נקבע כי הנתבעת ניסתה לטפל בתיקונים הנדרשים, אך התובעת סירבה פעמים רבות לשתף פעולה עם הקבלנים. גרסתו של הנתבע לאירועים, שהציגה את מאמציהם לתחזק את הדירה באופן סביר, הייתה אמינה יותר. בנוסף, סירובה של הנתבעת לבצע שיפוצים נרחבים נומק על ידי מדיניותה ותקנות משרד השיכון, הקובעות כי דיירים המתגוררים בשתי דירות חייבים להחזיר דירה אחת לפני שניתן יהיה לבצע שיפוץ פנים כלשהו. הנתבעת גם מילאה את חובותיה בנוגע לתיקונים הנדרשים מבחינה בטיחותית. גם טענת התובע כי הסתמך על הבטחת בא כוח הנתבעת לשפץ את הדירה בתוך שבועיים לא הייתה משכנעת ולא נתמכה בראיות. היו גם שאלות לגבי מעמדו המשפטי של התובע, שכן הוא לא היה חתום על חוזה שכירות ולא בירר את מעמדו כשוכר ממשיך. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כל פעולה שלא כדין או הפרת חובת זהירות מצד הנתבע. לאור נימוקים אלה, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום. לתובע נמסר על זכותו לערער על פסק הדין.