ת"א 127/08

תקציר

התובעת, חברה כלכלית, תבעה את הנתבעות, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור והחברה לעבודות ציבוריות (חפ"ק), על סך 4.4 מיליון שקל, בגין אי תשלום לכאורה לחברה המגיעה לה בגין עבודות ושירותים שונים הניתנים על ידה על פי מספר הסכמים. החברה טענה כי על פי הסכם פיתוח התשתיות, היא יזמה וביצעה עבודות פיתוח רחובות עבור המועצה, וכי המועצה לא גבתה היטלים, הפחיתה את סכומי ההיטלים והמשיכה לגבות היטלים, ובכך שללה מהחברה את התמורה המגיעה לה. עם זאת, התביעה נדחתה מאחר שהחברה לא הוכיחה שהמועצה חסמה אותה בכל דרך שהיא או לא גבתה את ההיטלים המגיעים לה. עוד טענה החברה כי המועצה חייבת לה כספים עבור פינוי אשפה, ניהול נכסים, ניהול פרויקטים, העסקת עובד והפעלת בריכה. בית המשפט קיבל את תביעת החברה להעסקת העובד ופסק לה 55,000 שקל, אך דחה את התביעה להפעלת הבריכה מאחר שעדות החברה התבססה על אומדנים ולא התיישבה עם דוחותיה הכספיים. עוד טענה החברה כי הסכם משולש והסכם משנת 2005 מהווים הודאה של הנתבעים בקיומו של חוב לחברה, אך בית המשפט קבע כי הם קשורים לנתבע אחר ואינם מהווים הודאה של המועצה או של PPC. בית המשפט בחן את הדוחות הכספיים ואת הדוחות הן של החברה והן של המועצה והגיע למסקנה כי על פי הדו"ח הכספי של החברה לשנת 2004, המועצה חייבת לחברה 438,321 ₪ נכון לסוף שנת 2004, ופסק לטובת החברה בסכום זה. לבסוף, טענה החברה כי יש לראות במועצה וב-PPC מקשה אחת, אך בית המשפט דחה טענה זו ודחה את התביעה נגד PPC מחוסר עילה. מאחר שהתביעה התקבלה בסכום נמוך מזה שנטען, ונדחתה כנגד PPC, לא היה צו להוצאות.