ת"פ 9258-10-11

תקציר

הנאשמים הורשעו באי הגשת דו"ח לפי סעיפים 117(א)(6) ו-119 לחוק מס ערך מוסף. הנתבע, מנהל חברת בנייה פרטית הרשומה כעוסק מורשה, מכר מגרש תמורת 6 מיליון ₪ כולל מע"מ אך לא דיווח על המכירה בדיווח התקופתי לרשויות מע"מ. הנאשמים הודו באשמה אך טענו לביטול האישומים, דבר שנדחה על ידי בית המשפט. השופט פירט את הממצאים העובדתיים הרלוונטיים והורה על תסקיר שירות המבחן, שציין את נכונותו של הנאשם לשתף פעולה ולעבור טיפול, והמליץ שלא להרשעה. התביעה טענה להרשעה, מאסר בפועל וקנס, ואילו ההגנה ביקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן. השופט החליט להותיר על כנו את ההרשעה, תוך שהוא מסתמך על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון לפיהן הרשעה היא הנורמה במקרים כאלה, ועל סכום ברירת המחדל המשמעותי של 960 אלף שקל. לצורך גזר הדין התייחס השופט למקרים דומים בעבר, שבהם העונשים נעו בין עבודות שירות וקנסות לעונשי מאסר, וקבע את טווח הענישה המתאים למקרה הנוכחי. השיקולים לגזר הדין כללו את עברו הפלילי הנקי של הנאשם, נסיבות משפחתיות והסרת ברירת המחדל. השופט פעל בהתאם להנחיות שנקבעו והדגיש כי הסרת מחדלים אינה מבטלת את העבירה, וציין כי המחדל הוסר באופן חלקי בלבד לפני הגשת כתב האישום, והוסר לחלוטין שלוש וחצי שנים לאחר מכן. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות, 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 50,000 ש"ח, עם זכות ערעור.