ע"ו 28804-03-15

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת נכות המזכה חייל בהטבות כמפורט בחוק הגמול, ובקשר הסיבתי הנדרש בין נכות זו לבין שירותו של החייל לצורך קבלת ההטבות האמורות. במקרה הנדון, החייל סובל מסכיזופרניה, מחלה חוקתית שאינה שנויה במחלוקת. הדיון נסוב סביב השאלה האם ניתן לייחס את המחלה לשירות החייל, שכן המחלה הייתה רדומה לפני הגיוס. בית המשפט הסביר כי על מנת לבסס קשר סיבתי, על החייל להוכיח תחילה קשר סיבתי-עובדתי, אשר הסתפק כאן באמצעות חוות דעת מומחים הקושרות את המחלה לשירותו של החייל. השלב השני כרוך בקביעת קשר סיבתי-משפטי, שהוא עניין ערכי ותכליות המשפט. החוק, שנועד להיטיב עם נכי צה"ל, מתפרש בנדיבות, ומייחס את המחלה לשירות גם אם היא אינה הגורם היחיד. החייל צריך להראות רק אירוע אובייקטיבי או מצב ששורשיו בייחודו של השירות הצבאי שתרם להתפרצות המחלה. במקרה זה, ועדת הערר לא יישמה עקרונות אלה כראוי. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של ד"ר רוזיצקי, שטען כי החייל חווה פרודרום - תקופה של תסמינים שיכולים להקדים התקף פסיכוטי - לפני הגיוס. זאת, בהתבסס על התנהגותו של החייל בתיכון ועל תיאורו העצמי את התקופה הזו. עם זאת, הוועדה לא שקלה במידה מספקת התבטאויות אחרות של ד"ר רוזיצקי, שהכיר בכך שמהלך הפרודרום יכול להשתנות, וגם לא את השתלבותו המוצלחת של החייל בחיים הצבאיים, המתפקד כרגיל במשך רוב שירותו. מוכרים אירועים מלחיצים שאין להכחיש במהלך שירותו של החייל, כולל השתתפות בפינוי גוש קטיף ובמלחמת לבנון השנייה. בית המשפט מדגיש את האותנטיות של התנהגות החייל מיד לאחר שחרורו, לרבות התנהגות מוזרה וחוסר היגיינה אישית, המעידה על הידרדרות במצבו הנפשי במהלך השירות. בית המשפט מגיע למסקנה כי החייל הוכיח באופן משכנע קשר סיבתי סביר בין שירותו לבין מחלתו, וכי המשיב לא יכול היה להפריך זאת. בהתחשב בתפקודו המלא של החייל לפני ובמהלך רוב שירותו, בית המשפט מכריע לטובתו ומקבל את הערעור. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.