ב"ל 7362-02-19

תקציר

התובע במקרה זה טען כי יש להכיר בפגיעה בעבודה שלו על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה, הגורסת כי אינספור נזקים זעירים ובלתי ניתנים לגילוי מתרחשים לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ומובילים בסופו של דבר לנזק ממשי הפוגע ביכולתו של אדם לעבוד. כדי להוכיח זאת, היה על התובע להראות כי עבודתו כללה ביצוע תנועות חוזרות או פעולות זהות או דומות במהלך יום עבודתו. בית המשפט בחן את טענות התובע ומצא מספר סתירות בהצהרותיו בנוגע לאופי ותנאי עבודתו. ראשית, תיאורו את עבודתו היה חסר אחידות, ולא אפשר היה לזהות תנועה ספציפית וחוזרת שבוצעה במשך תקופה ארוכה. לדוגמה, הוא תיאר דרכים שונות לריקון אשפה, אשר, יחד עם משימות אחרות שביצע, לא נראה כי כללו תנועות צוואר חוזרות ונשנות. זאת ועוד, לא ניתן היה להוכיח את טענותיו בדבר נהיגה במשאיות או בטרקטורים, והתובע לא היה נהג מקצועי. עוד ציין בית המשפט כי עבודתה של התובעת כללה פעולות ותתי פעולות שונות ושונות, דבר המקשה על חילוץ תנועה חוזרת אחת. בסיכומו של דבר, גרסתו של התובע לא הייתה ברורה או נתמכה בראיות מספיקות. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה, שכן התובע לא הצליח להוכיח כי פציעתו נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה כתוצאה מתנועות עבודה חוזרות ונשנות. ההחלטה התקבלה ללא פסיקת הוצאות, ולתובע ניתנה זכות ערעור כדין בבית הדין הארצי.