ת"א 63299-12-17

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כפי שמוצגים אך ורק במידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק הדין** פסק דין זה עוסק בתביעה לנזקי גוף של התובע, יליד 1961, אשר חלה במחלת הסיליקוזיס כתוצאה מחשיפה לאבק סיליקה במהלך עבודתו בעיבוד וליטוש שיש. התביעה הוגשה במקור נגד מספר נתבעים, אך הדיון הנוכחי מתמקד בנתבעים 4 ו-5 (ש.ג.ב. תעשיות שיש וגרניט בע"מ ושאול בן משה, בהתאמה), שכן הליכים נגד שאר הנתבעים הסתיימו בפשרה. **1. התיישנות – סוגיות ויישום** * **טענת ההתיישנות:** הנתבעים העלו טענת התיישנות, לפיה התביעה הוגשה באיחור של 16 שנים מסיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת 4. טענה זו נטענה בכתב ההגנה המקורי, אך לא שבה ונשנתה בסיכומי הנתבעים. * **החלת חוק ההתיישנות:** בית המשפט דן בטענה על אף שנזנחה בסיכומים, מכיוון שנטענה בהזדמנות הראשונה. * **עילת התביעה:** נקבע כי התובע עזב את עבודתו בתחום השיש בשנת 1997 עקב חשש לנזק בריאותי, החל לסבול מתסמינים (כאבים בחזה, שיעול) אך בדיקות בקופת חולים נמצאו תקינות. הוא לא ידע באותה עת כי הוא סובל ממחלת ריאות ספציפית (סיליקוזיס). המחלה אובחנה באופן סופי רק בשנת 2010. * **סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (בזיקה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות):** בית המשפט דן בשאלת "היום שבו עילת התביעה נולדה" כאשר עובדות מהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובע. במקרים כאלה, תקופת ההתיישנות מוגבלת לעשר שנים מיום אירוע הנזק. * **פסיקה רלוונטית:** מוזכרות החלטות בית המשפט ברע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי ואח' ו-ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, אשר עוסקות במועד היווצרות עילת התביעה במקרים של מחלות מקצוע או מחלות שמתגלות באיחור. * **קביעת בית המשפט:** נקבע כי הנזק החל להתגבש בסמוך לשנת 1997, ולכאורה התביעה התיישנה. אולם, כאמור, טענת ההתיישנות נזנחה בסיכומים, ולכן לא ניתן היה לסיים את הדיון בנקודה זו. **הדגשה:** זוהי נקודה קריטית בפסק הדין, שבה החלטה פורמלית (זניחת טענה) גוברת על ניתוח מהותי של התיישנות. **2. שאלת האחריות – רשלנות מעבידים ויצרן** * **התנהלות הנתבעים 4 ו-5:** בית המשפט קבע כי הנתבעים 4 ו-5 (המעסיקים) אחראים לרשלנותם. הנתבע 5, שחתם על תצהיר תשובות לשאלון, הודה כי התובע לא עבר הדרכות ולא נשלח לבדיקות. הוא גם לא זכר לגבי סוג מסכות המגן שסופקו. בית המשפט מצא כי לא הובאה ראיה לסתור את עדות התובע לגבי מחסור באמצעי מיגון מתאימים. * **עמידה בתקנים:** נקבע כי היעדר אמצעי מיגון ייעודיים לעבודה עם שיש ואבן קיסר מהווה התרשלות של המעבידים, גם באותן שנים. * **הבחנה בין מעסיקים:** בית המשפט הכיר בכך שהתובע עבד במספר מקומות אחרים בעיבוד שיש ואבן קיסר, ולכן לא ניתן להטיל את מלוא האחריות על הנתבעים 4 ו-5. * **אחריות יצרן (אבן קיסר):** * **חידוש משפטי/הרחבת אחריות:** בית המשפט מצא כי קיימת אחריות גם על אבן קיסר (הנתבעת 6, שעימה הושגה פשרה, אך אחריותה נדונה לצורך חלוקה). זאת מכיוון שהייתה לה אחריות כספקית החומר, שעליה ליתן הדרכה מתאימה ללקוחותיה בנוגע לשימוש בחומר ולצעדי המניעה הנדרשים לשמירה על בריאות העובדים. * **הפנייה לפסיקה:** מוזכרת ת"צ (מרכז) 40767-04-14 עיזבון המנוח אפרים לב ז"ל נ' אבן קיסר שדות ים בע"מ, פסק דין העוסק באחריות יצרן. * **הגבלת אחריות היצרן:** עם זאת, הובהר כי מאחר ומצופה ממעסיקים לדעת על הסיכונים, עיקר האחריות אינה נופלת על כתפי יצרן החומר. **3. אחריות קופת החולים – איחור באבחון** * **עילת התביעה:** התובע תבע גם את קופת החולים בטענה לרשלנות רפואית עקב איחור בגילוי המחלה. * **ממצאים:** הוכח כי התובע התלונן על כאבים בחזה ושיעול במשך שנים לפני גילוי המחלה, אך אף גורם מטפל לא הפנה אותו לבדיקות תפקודי ריאות. * **הבחנה באחריות:** בית המשפט מבחין בין אחריות יוצרי הנזק (אבן קיסר והמעבידים) לבין אחריות בגין איחור באבחון. * **הערכת האחריות:** נקבע כי מידת האחריות של קופת החולים בגין האיחור באבחון נמוכה יותר מזו של מחוללי הנזק. זאת, מכיוון שלא ברור במידה מספקת עד כמה ניתן היה למנוע את התקדמות הנזק לו הגילוי היה נעשה מוקדם יותר. **4. חלוקת האחריות** * **הקצאת אחוזים:** בית המשפט קבע את חלוקת האחריות בין הגורמים השונים באופן הבא: * קופת החולים: 25% (אחריות בגין איחור באבחון). * המעבידים (נתבעים 4 ו-5, ואחרים שהתפשרו) ואבן קיסר: אחראים ליתרת הנזק בחלוקה שווה. מכיוון שהתובע עבד כ-5 שנים בשיש, מתוכן 29 חודשים אצל הנתבעים 4 ו-5 (כמחצית התקופה), נקבע כי כל אחד מהמעבידים שנתבעו יהיה אחראי ל-25% מהנזק. אבן קיסר אחראית גם כן ל-25%. * **תוצאה כלפי הנתבעים 4 ו-5:** על הנתבעים 4 ו-5 יהיה לשלם לתובע 25% מהנזק שייקבע. **5. הערכת הנזק** * **נכות רפואית ותפקודית:** * נקבע כי נכותו של התובע בגין הסיליקוזיס נאמדת כיום ב-80%. * עד לשנת 2010 (גילוי המחלה), הוערכה נכותו ב-20%. * **נכות תפקודית:** * 1999-2010: 20% (התחשבות בחוסר ניסיונות ממשי למצוא עבודה, בעיות נפשיות שאינן קשורות לתביעה, ועוד). * 2010-היום: 70% (החמרה במצב הבסיסי, אך עדיין התחשבות בגורמים נוספים). * **שיעור השתכרות:** * התובע מבקש שכר לפי הממוצע במשק. * נקבע פוטנציאל השתכרות של 8,000 ₪ (בערכי היום) מיום סיום עבודתו (1999). ההתחשבות כוללת בעובדה שהתובע סובל מבעיה נפשית (בי-פולרית) בנוסף לנכותו בגין הסיליקוזיס. * **קיצור תוחלת חיים:** * התובע טען לקיצור תוחלת חיים של 23 שנים. * בית המשפט דחה טענה זו בצורה משמעותית, בהתחשב בגילו הנוכחי (60) ומצבו הרפואי. הוערך כי יגיע ל-67 שנות חיים לפחות. החישוב ישפיע על הנזק הלא ממוני (כאב וסבל). * **ראשי נזק שונים:** * **הפסד השתכרות בעבר:** 955,000 ₪. * **הפסד השתכרות בעתיד:** 424,000 ₪. * **הפסדי פנסיה:** 172,000 ₪. * **הוצאות ניידות (עבר ועתיד):** 100,000 ₪. * **עזרת הזולת (עבר ועתיד):** 350,000 ₪ (בהפניה לפסיקה, אך תוך הבחנה בין המקרה לבין אדם צעיר). * **הוצאות רפואיות:** * הוכר כי המחלה מוכרת כמחלת מקצוע, ולכן יש כיסוי מצד המוסד לביטוח לאומי. * טענות להוצאות עבור מחולל חמצן נייד והשתלת ריאות בחו"ל נדחו עקב חוסר הוכחה מספקת (לא הוכח הצורך או סירוב לקבלת טיפול בישראל, ולא הוכח עלות המכשיר). * **כאב וסבל:** 650,000 ₪ (במקום 1,000,000 ₪ שנתבעו). **6. חישוב סופי וניכויים** * **סכום הנזק הכולל:** 2,561,000 ₪. * **ניכוי גמלאות המל"ל:** 700,000 ₪. * **נזק סופי:** 1,951,000 ₪. * **חלקם של הנתבעים 4 ו-5 (25%):** 487,750 ₪. * **הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין:** 25% מהוצאות בפועל (בצירוף קבלות) ו-23.4% משכר הטרחה מהפיצוי הנ"ל. **נקודות משפטיות וחידושים עיקריים:** 1. **התמודדות עם התיישנות במחלות מקצוע:** פסק הדין מדגים את המורכבות בקביעת מועד היווצרות עילת התביעה במחלות כרוניות, כאשר התסמינים הראשוניים אינם מבטאים את הנזק הסופי. ההכרעה בשאלת ההתיישנות, למרות ניתוחה המפורט, נמנעה לבסוף בשל זניחת הטענה בסיכומים. 2. **הרחבת אחריות יצרן:** קביעת אחריות ליצרן החומר (אבן קיסר) בגין אי אספקת הדרכה ללקוחות בנוגע לסיכוני הבריאות והגנה מפני חשיפה לאבק, מרחיבה את החבות מעבר לאחריות הישירה של המעסיק. 3. **הבחנה בין עילות רשלנות:** פסק הדין מבחין בבירור בין רשלנות הגורמים שיצרו את הנזק (מעסיקים ויצרן) לבין רשלנות בגין איחור באבחון (קופת חולים), ומשייך להם אחוזי אחריות שונים. 4. **הערכת נזק מורכבת:** בית המשפט התמודד עם נכות שהשתנתה לאורך זמן, שיקום מקצועי שלא צלח, והשפעת גורמים נוספים (בעיות נפשיות) על כושר ההשתכרות. 5. **התמודדות עם טענות רפואיות שלא הוכחו:** בית המשפט דחה טענות פיצוי עבור טיפולים רפואיים עתידיים (השתלת ריאות) וציוד מיוחד (מחולל חמצן) עקב חוסר הוכחה מספקת. 6. **משמעות הפשרה:** העובדה שהליכים נגד רוב הנתבעים הסתיימו בפשרה השפיעה על היקף הראיות שנשמעו, כפי שמצוין במפורש בפסקה 28. בסך הכל, פסק הדין מציג ניתוח מעמיק של שאלות אחריות, התיישנות, והערכת נזק בתביעת נזקי גוף הנובעת ממחלת מקצוע, תוך יישום עקרונות משפטיים קיימים והרחבתם במידה מסוימת.