ה"פ 22103-03-17

תקציר

בית המשפט פסק לטובת המבקש, והורה לרכבת ישראל לשלם להם 175,539 ₪ כפיצויי הפקעה על אדמותיהם. הסכום יצטבר הפרשי הצמדה וריביות כקבוע בחוק מהמועד הקובע ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה מבוסס על שווי השוק של הקרקע המופקעת, שבית המשפט קבע כי היא פנויה, למרות היותה תפוסה. כמו כן חויב המשיב בהוצאות המשפט של המבקש, בסך של 15,000 ₪, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריביות מהיום ועד לתשלום מלא. המקרה נסוב סביב חלקת אדמה שהופקעה על ידי רכבת ישראל מכוח פקודת הדרכים לצורך הרחבת מסילות ברזל. למקרקעין, הרשומים על שם המבקש, פלש צד שלישי, דבר שסיבך את העברת החזקה למשיב. השאלה המרכזית הייתה האם המבקש, שלא החזיק פיזית בקרקע, זכאי לפיצוי ומתי קמה זכאות זו. בית המשפט קבע, כי זכותה של המבקשת לפיצויים קמה ביום העברת הבעלות במקרקעין למשיב, חרף היותה של הקרקע תפוסה בידי צד שלישי. החלטה זו מעוגנת ברעיון ההגינות, וקובעת כי החזקת המבקש כ"בן ערובה" נוגדת את חובת ההגינות של המשיב. מרכזית נוספת בפסק הדין היא פרשנות החזקה, הכוללת אלמנטים פיזיים ונפשיים כאחד. בית המשפט מצא כי למשיב הייתה כוונה נפשית להחזיק במקרקעין עם הוצאת צו ההפקעה, תוך מימוש פרויקט הרכבת. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את סכום הפיצוי, אותו ישלם המשיב למבקש. הערכת המומחה, שהתקבלה על ידי בית המשפט בהיעדר טענות שכנגד, מעמידה את הפיצוי על 175,359 ₪, אליהם הוסיף בית המשפט 200 ₪ בהפרשי הצמדה ואינטרסים. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעת המבקש לפיצוי בגין הפסד דמי חכירה, שכן ההפקעה נעשתה מכוח פקודת הדרכים ולא מפקודת המקרקעין, הקובעת פיצוי כאמור. לכל פקודה חוקי הפקעה נפרדים.