ע"א 134/84

תקציר

המערערת והמשיבה התקשרו בשני חוזים בנוגע לנכס שבבעלות האחרונה והוחכר לראשונה. הראשון היה חוזה מכר, לפיו הסכים המשיב למכור את הנכס למערערת עד למועד שיבחר. השני היה חוזה שכירות, המסדיר את היחס בין ביצוע החוזים לבין מועד הרכישה. שני החוזים כללו הוראות לשינויים בנכס. מחלוקת התעוררה כאשר המערערת ביקשה לבנות חצי קומה נוספת בבניין לצרכיה שלה, תוך שהיא דורשת את חתימת המשיב על היתר בניה, אשר נדחה אלא אם כן המערערת שילמה דמי שכירות נוספים. המערערת טענה כי החוזים סותרים זה את זה, וכי חוזה המכר גובר על חוזה השכירות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו המאוחרת יותר של המערער לסעד הצהרתי וצו מניעה. בית המשפט העליון דחה אף הוא את הערעור, ואישר את פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לחוזים, שלא חייבה את הסכמת המשיב לתוספות לנכס. הם קבעו כי יש לפרש את חוזי השכירות והמכר יחד, וכי נדרשת הסכמת המשיב לכל תוספת. עוד מצא בית המשפט כי תוספת של חצי קומה חרגה מתחום סמכותה של המערערת על פי חוזה המכר, וסירובה של המשיבה לחתום על הבקשה להיתר בניה אינו מהווה הפרת חוזה. זאת ועוד, דרישת המשיב לתוספת דמי שכירות הייתה סבירה ולא היוותה חוסר תום לב. ככלל, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, והערעור נדחה בהוצאות.