עב"ל 25130-01-11

תקציר

פסק הדין משרטט בחינה מפורטת של מקרה בו היה מעורב תובע אשר טען לפגיעות מיקרוטראומה הקשורות למקום העבודה כתוצאה מתפקידו כנהג מלגזה וסבל. התובעת, ילידת 1949, עבדה עד שנת 2007, בעיקר נהגה במלגזות מיושנות וביצעה עבודות כפיים כבדות. תפקידיו כללו שעות ארוכות של הפעלת מלגזות בשטח לא אחיד, מה שהוביל לכאורה לפציעות גב עקב זעזועים ורטט בלתי פוסקים. בנוסף, הוא עסק בפעילות סבלים מאומצת שכללה הרמת ציוד כבד, מה שגרם לעומס משמעותי על גבו. בית המשפט מגדיר מיקרוטראומה כפציעות זעירות מצטברות הגורמות נזק חמור לאורך זמן עקב פעולות חוזרות ונשנות. היא מכירה בדפוס העבודה העקבי של התובע של ארבע שעות במלגזה וארבע שעות בעבודות ניוד, שתיהן גורמות לעומס פיזי דומה. למרות שבית הדין האזורי תיאר תחילה תנועות אלה כמגוונות ובלתי מספקות להוכחת מיקרוטראומה, פסק הדין הנוכחי חולק על כך, ומציין את האופי החוזר והעקבי של מעשי התובע. בית המשפט טוען כי פעולות אלה, אפילו עם הפסקות קצרות למשימות אחרות, מתיישבות עם תיאוריית המיקרוטראומה, ומצדיקות חקירה נוספת. לפיכך, הערעור מתקבל, ומפנה את בית הדין האזורי לחפש מומחיות רפואית כדי להעריך את הקשר הסיבתי בין פעולות עבודה חוזרות ונשנות לבין נזקי התובע, מה שעשוי לסווג אותן כפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה. החלטת ההוצאות תהיה תלויה בממצאי בית הדין האזורי.