דב"ע נו/22 - 3

תקציר

בעניינם של וירט ליבנה ובא כוח הציבור הרשקוביץ נגד ע"א שן/631-3, ביקשה המערערת להכיר ברכיבי שכר שונים במסגרת קביעת שכרה לפיצויי פיטורים, הפרשות לקרן השתלמות ותגמולים נוספים לאחר שעבדה כמזכירה בשנים 1981-1988. המרכיבים המדוברים כללו הוצאות רכב קבועות, הוצאות כלכליות, ספרות, דמי הבראה ואחזקת טלפון. המערערת טענה כי יש לכלול אותם בשכר הקובע, ואילו המשיב טען כי מדובר בהחזרי הוצאות ולא בחלק משכר היסוד. בית המשפט בחן את טיבם של תשלומים אלה, והדגיש כי אחזקת רכב, למשל, חייבת להיות החזר אמיתי הקשור לדרישות העבודה, ולכן אינה חלק מהשכר. בית המשפט מצא כי הקצבה הכלכלית שולמה באופן אוטומטי ללא תנאים, ולכן יש לכלול אותה בשכר היסוד לצורך חישוב הפיטורים. בנושאים אחרים, כגון דמי הבראה ואחזקת טלפון, אישר בית המשפט כי מדובר בהטבות נלוות ולא ברכיבי שכר. בקשתה של המערערת לכלול אותם בחישובי הפרשות לקופות גמל והשתלמות נדחתה, שכן לא הועלו טענות במהלך העסקתה, דבר המרמז על ויתור. כמו כן, תביעות בדבר הפרשים בדמי לידה ודמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי נדחו בשל תקנות הפוטרות תשלומים אלה מדמי ביטוח. בסופו של דבר, הייתה זכאית המערערת להקלה קלה בפיצויי הפיטורים בשל הכללת קצבת המשק, וקיבלה 265 ₪ בתוספת ריבית, אך כן חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,500 ₪, שכן רוב ערעורה נדחה.