בר"מ 5061/15

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את הבקשה לצו ביניים, תוך שימת דגש על התנאים הדרושים לגירוש למדינות שלישיות כפי שהותוו על ידי היועץ המשפטי לממשלה. אלה כוללים היעדר מלחמה, מהומות כלליות או התנגדות האו"ם לגירושים, לצד הבטחות כי המגורשים לא יעמדו בפני רדיפה גזעית, דתית או פוליטית. בנוסף, על המדינות השלישיות לאפשר בקשות למעמד פליט, לדבוק בעקרונות אי-הגירוש ולאסור עינויים ויחס משפיל, תוך הבטחת חיים בכבוד למסתננים. בית המשפט מצא כי למבקשים אין ראיות לסיכון אישי, וציין כי חששותיהם הכלליים אינם מספיקים כדי לעכב את פעולות המדינה. ההחלטה הדגישה את יכולתה של המדינה להחזיק מבקשי משמורת מכוח חוק הכניסה לישראל אם סירבו לעזוב מרצון. יתר על כן, היא הדגישה את חשיבות האינטרס הציבורי בניהול ענייני הסתננות ולא מצאה נזק בלתי הפיך בהמשך צעדי המשמורת הנוכחיים, ובסופו של דבר דחתה את האיסור הגורף על משמורת שביקשו העותרים. למרות עמדת המדינה, החליט בית המשפט, בערעור, ליתן צו ביניים שימנע את משמורת המבקשים עד להכרעה בעתירה, תוך הדגשת המשמעות של שמירה על הסטטוס קוו ללא משמורת מנע, נוכח המועד הקרוב לדיון בעתירה. היא ביססה את פסק דינה בעיקר על מאזן הנוחות, ולא על סיכויי הצלחת העתירה, והבטיחה שלא להרחיב סעד ביניים זה גם לאחרים שאינם מעורבים בהליך, וציפתה כי הרשויות ישקלו גורמים נורמטיביים אלה במקרים דומים.