ת"א 39532-02-14

תקציר

התובע, נושה של הנתבע הראשון, תובע לבטל הערות אזהרה שנרשמו על מקרקעין השייכים לנתבע הראשון לטובת הנתבע השני, שהוא בנו של הנתבע הראשון. הערות האזהרה נבעו משטר מתנה בלתי חוזר חתום על ידי הנתבע הראשון, המעביר את הקרקע לבנו. לטענת התובע, המתנה נועדה לאפשר לנתבע הראשון להבריח את נכסיו ולהימנע מפירעון חובו לתובע. הנתבעים טוענים כי המתנה ניתנה בתום לב, וכי הנתבע השני השקיע כספים רבים בבניית מבנה על הקרקע. עוד נטען, כי התובע, שהוא צעיר ושכיר, לא יכול היה להלוות סכום כסף גדול לבנו השני של הנתבע הראשון, כטענתו. השופט מצדד בתובע וקובע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להצדיק מתן עדיפות לנתבע השני על פני התובע. הנימוקים שסיפק הנתבע הראשון למתנה, כי הנתבע השני הוא בנו הבכור והשקיע במקרקעין, אינם רואים כהצדקה תקפה להחרגת התובע, נושה, מזכותו של הנתבע הראשון להעביר את מקרקעיו. השופט מקבל את התביעה ומורה על ביטול הערות האזהרה, תוך מתן עדיפות לזכותו של התובע כנושה. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע, וצו מניעה זמני הופך לקבוע.