ה"פ 2121/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לתוכנית מתאר מקומית בנתניה שמטרתה ליצור רצף תכנוני ולהקים מרכז מסחרי. התוכנית כללה איחוד וחלוקת מגרשים ללא הסכמת הבעלים, מה שהביא לחלוקה מחדש של חלקות קטנות יותר עם זכויות בנייה מוגברות. המבקש, שבבעלותו 6 חלקות בשטח התכנית, התנגד לתוכנית בטענה שהיא הפקיעה באופן בלתי הוגן למעלה מ-70% מאדמותיהם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקשת, בקובעו כי סמכויות ההפקעה של מינהל התכנון אינן משתרעות על הליכי איחוד וחלוקה, שנועדו לחלוקה מחדש בין הבעלים. בית המשפט טען כי מעורבותה של הרשות בתהליכים אלה מבוססת על זכויות הבעלות שלה ולא על סמכויות שלטוניות. זאת ועוד, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על זכויות הקניין, ומחייב הוראות חקיקה מפורשות לפגיעה בהן. מכיוון שאין הוראה כזו לאיחוד וחלוקה, יש לפצות על רכישת הקרקעות של הרשות באמצעות הליך זה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הוראת ההוצאות בתכנית, המחייבת את בעלי הקרקע לשאת בעלויות נוספות מעבר להיטל ההשבחה, אינה חוקית, והביאה לכפל תשלום. השופט נעתר לתביעה, ביטל את אישור התכנית והורה למשיבים לשלם הוצאות משפט. פסק דין זה מבחין בין הליך איחוד וחלוקה לבין הפקעה, תוך שימת דגש על זכויות קניין ומניעת תשלום כפל הוצאות.