בש"פ 3796/23

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטה לעצור את המערער עד לקבלת תסקיר מבחן. בהחלטה המקורית, שניתנה על ידי השופט א' נחלון מבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המערער, המואשם בביצוע עבירות מין בשלוש מבנותיו הקטינות. המערער טען כי אין ראיות מהימנות, וכי שחרורו הקודם בחלופת מעצר מוכיח כי לא נשקפה ממנו סכנה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנסיבות השתנו באופן משמעותי מאז שחרורו הקודם, כאשר עלו תלונות חדשות שהגדילו באופן משמעותי את תפיסת המסוכנות הנשקפת מהמערער, והצדיקו את מעצרו ללא צורך במשפט מלא. ערעור זה, שנדון בפני שופט עלום-שם, נסוב בעיקרו סביב מחלוקתו של המערער בדבר הצורך בתסקיר מבחן והסכנה הנשקפת ממנו. השופט מציין כי מדובר ב"ערעור ביניים", שבדרך כלל קביל רק על בסיס נסיבות חריגות, וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריג כזה. השופט מדגיש את חומרת העבירות המפורטות בכתב האישום, במיוחד לאור מספר המתלוננים ומשך ההתעללות לכאורה, דבר המצביע על רמת מסוכנות גבוהה. יתר על כן, השופט מדגיש את הסכנה הטמונה בעבירות מין במשפחה, במיוחד כאשר מעורבים קטינים, ואת הסיכון לשיבוש הליכי משפט במקרים כאלה. השופט מדגיש כי הוספת תלונות חדשות נגד המערער מבדילה את המקרה הנוכחי מהחלטות קודמות לשחררו, ומצדיקה את צו המעצר הנוכחי. השופט גם ממעיט בחשיבות שחרורו הקודם של המערער, ומציין כי באותה עת היו הרשויות מודעות רק לשתי מתלוננות, ואילו כעת יש שלוש. השופט מגיע למסקנה כי שחרורו הקודם של המערער אינו מבטיח את חוסר מסוכנותו או את הסיכון לשיבוש הליכי משפט, במיוחד נוכח סמיכות העבירות האחרונות למועד הנוכחי. בסופו של דבר, השופט קובע כי אין שחר בטיעוניו של המערער ודוחה את הערעור תוך שהוא מותיר את צו המעצר על כנו עד להגשת תסקיר מבחן.