בר"ע 15899-08-14

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות בקשה של עובד לסעד זמני. העובד המדובר ביקש לאכוף את יחסי העבודה שלו עם המשיב. בית המשפט דוחה הן את בקשת רשות הערעור והן את הבקשה לסעד זמני לגופה. בהגיעו להחלטה זו, בית המשפט מתייחס תחילה ודוחה את טענתו "המקדמית" של המבקש, לפיה החלטת בית הדין האזורי פסולה בשל אי סדרים בחתימה על ההחלטה וקיומן של גרסאות שונות. בית המשפט קובע כי הבדלים אלה אינם מהותיים וכי ההחלטה נחתמה כדין על ידי כל חברי הפאנל. בית המשפט מדגיש כי מדובר בפגמים טכניים בלבד שאינם מצדיקים את ביטול ההחלטה. לגופה של הבקשה, בית הדין מסכים עם מסקנתו של בית הדין האזורי כי התאמתו של עובד אינה נקבעת רק על פי ביצועיו המקצועיים אלא גם על פי יכולתו להשתלב חברתית במקום העבודה. בית המשפט מציין את שיקול דעתו של בית הדין האזורי בבואו להחליט אם להעניק סעד זמני ואת התרשמותו מעדויות העדים. בית הדין אינו מוצא עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי באשר למרקם יחסי העבודה ובהחלטתו שלא להעניק את סעד האכיפה, במיוחד בהתחשב בהשפעה על מקום העבודה. בנוסף, בית הדין אינו מוצא צורך להכריע בשאלה המשפטית של משמעות החובה לגבי העסקתו של המבקש בשלב זה. בית המשפט מציין כי יש לתת לוות"ת, שאינה צד להליך, הזדמנות להציג את טיעוניה בסוגיה זו. עם זאת, גם אם טענות המבקש בנקודה זו היו נכונות, בית המשפט מדגיש כי סעד האכיפה נתון לשיקול דעת ולא יהיה ראוי במקרה זה בשל היחסים המתוחים. בית המשפט גם בוחר שלא להתייחס לסוגיית המהימנות, ומסכים עם בית המשפט המחוזי כי עניין זה צריך להתברר בהליך העיקרי. כמו כן, בית המשפט דוחה את טענות המבקש בדבר פגמים בדיון, ומציין כי טענות אלה אינן מובילות בהכרח לסעד האכיפה, שוב בשל התמוטטות היחסים. לבסוף, בית המשפט מקבל את טענות המבקש בדבר בחירת מועמד אחר לתפקיד והעיכוב בהגשת כתב התביעה, אך בסופו של דבר אינו מוצא הצדקה להיעתר לבקשת המבקש לסעד זמני. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, והמבקש נדרש לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.