ע"ו 30400-04-11

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורה של אישה שאושפזה בכפייה לפי חוק טיפול בחולי נפש. בערעור נטען כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לאשפז אותה אינה מנומקת דיה, דבר המהווה פגיעה קשה בחירותה ובכבודה כאדם. השופטת מסכימה כי החלטת הוועדה נעדרת מסקנה בדבר הקשר הסיבתי הנדרש בחוק בין מחלתה לבין החלופות הקבועות בחוק. זאת ועוד, השופטת מציינת כי החלטת הוועדה אינה מציינת איזו מהחלופות היא מאשרת, ואין די בהנמקה העומדת מאחורי ההחלטה לאשפז את המערער. השופט מדגיש כי אשפוז כפוי צריך תמיד להיות המוצא האחרון, ויש לשקול תחילה צעדים דרסטיים פחות כגון טיפול רפואי כפוי, במיוחד כאשר אין סכנה מיידית. השופט מסיק כי במקרה זה שגתה הוועדה בכך שלא שקלה את האפשרות לטיפול רפואי ובחרה במקום זאת באשפוז כפוי. לפיכך, פסק הדין קובע כי אשפוזו הכפוי של המערער אינו חוקי.