עב"ל 264/95

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב המשיבים, שהם אלמנתו ובתו של חיים פוזנר, מהנדס, שותף ומנהל בחברת שמיר-פוזנר מהנדסים ויועצים בע"מ. בית הדין האזורי פסק לטובתם, והכיר במותו של חיים כקשור לעבודה, וזיכה את המשיבים בקצבת שארים. המערערת, שיוצגה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ערערה על החלטה זו. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי ודחה את הערעור. בית הדין לעבודה הסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי חיים אכן היה עובד בחברתו, למרות תפקידו כשותף וכמנהל, בהתבסס על פסיקה קודמת ומבחני עזר. משמעות הדבר היא כי החזקה הסיבתית הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי חלה במקרה זה. כמו כן, בית הדין לעבודה תמך בקביעת בית הדין האזורי כי פעילותו של חיים בלשכת המהנדסים קשורה לעבודה. בית המשפט הדגיש כי ככלל הוא נרתע מלהתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר התבססו על חומר הראיות. בסופו של דבר, בית הדין הארצי לעבודה הגיע למסקנה כי מותו של חיים אירע במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. בית המשפט הדגיש את מבחן המידתיות, תוך בחינת הקשר בין מעשיו של חיים לבין עבודתו. הוחלט כי קיים קשר חזק דיו בין פעילותו המקצועית של חיים לבין נוכחותו במקום התאונה הקטלנית. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, כאשר המערערת נושאת בהוצאות הערעור.