ע"מ 367/02

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך הורי על תשלום מזונות ילדים לאחר גירושין. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הורה לאב לשלם 1,100 ש"ח בחודש עבור כל אחת משלוש בנותיו הקטינות, בנוסף למחצית מהוצאותיהן הרפואיות החריגות ומהוצאות מעונות היום. הדירה בה מתגורר האב משועבדת, והאם חויבה לשלם את המחצית השנייה של תשלומי המשכנתא. האב ערער על פסק דין זה, וטען כי שכרו החודשי בפועל היה 5,500 ש"ח, ולא 6,000 ש"ח כפי שקבע בית המשפט, וכי התשלומים הותירו אותו עם הכנסה בלתי מספקת כדי להתקיים. שכרה החודשי של האם נקבע על 3,800 שקל. פסק הדין מכיר בחובתו המוחלטת של האב לפרנס את ילדיו הקטינים על פי הדין העברי, שהוא הדין האישי החל במקרה זה. עם זאת, היא מכירה בכך שחובה זו עלולה, במקרים מסוימים, לפגוע בזכויותיו של האב לשוויון ולקיום עצמי. לשם כך מציע בית המשפט שתי גישות: צמצום הגדרת ה"צרכים" ואימוץ עקרונות היושר במשפט העברי. האחרון, על פי ספר דברים, מאפשר לבית המשפט לתקן עיוותים ולהגן על זכויות יסוד. פסק הדין מצטט מספר מקורות ופסקי דין קודמים התומכים ביישומם של עקרונות אלה, תוך הדגשה כי האם אינה מחויבת להאכיל את ילדיה על פי הדין העברי, ואחריותה למזונם אינה מוחלטת. לפיכך חלות הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), הקובעות כי שני ההורים אחראים למזונות ילדיהם באופן יחסי להכנסותיהם. מתוך הכרה בצורך באיזון ובשוויון, בית המשפט קובע כי יש להפחית את תשלומי המזונות החודשיים של האב ל-2,900 ₪. סכום זה כולל 1,100 ₪ לאם, 950 ₪ למשיב השני ו-850 ₪ למשיב הרביעי. יתר פסק הדין המקורי נותר בתוקפו, והמשיבים מצווים לפצות את המערער בגין הוצאותיו. פסק הדין נעשה לטובת הילדים ומטרתו לאזן בין האחריות הכלכלית של שני ההורים.