ת"א 4581-04-12

תקציר

פסק הדין דן בתעריף המכס המוטל על ערך טובין מיובאים ובאופן קביעת הערך האמור לפי פקודת המכס. הפקודה מפרטת מספר מצבים בהם יש להוסיף תשלומים נוספים לשווי העסקה, לרבות תמלוגים ודמי רישיון הקשורים לטובין שהיבואן מחויב לשלם כתנאי למכירתם בישראל. התובעות, שלוש חברות מייבאות, טענו כי אין לכלול את דמי הזיכיון שהן משלמות לבעלי המותגים שהן מייבאות בערך הטובין לצורכי מכס. לטענתם, עמלות אלה הן תמורה עבור שירותים כמו הנחיות שיווק וניהול, ולא תמלוגים הקשורים לסחורות. בית המשפט בחן את הסכמי הזיכיון, העדויות והראיות הנוספות שהוצגו ומצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי התשלומים היו עבור שירותים ולא תמלוגים. בית המשפט קבע כי האגרות הן תמלוגים הקשורים לטובין ותנאי לייבואם, ולכן יש להוסיף לשווי העסקה לצרכי מכס. למסקנה זו הגיעו מכמה סיבות. ראשית, לשון ההסכמים ודיווחי התובעים כינו את התשלומים "תמלוגים". שנית, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות הקושרות את התשלומים לקבלת השירותים. שלישית, שיעורי דמי הזיכיון היו גבוהים יותר עבור מכירות סיטונאיות, מה שמרמז על כך שהעמלות אינן קשורות לשירותים כגון עיצוב חנויות וסידור מדפים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים כי אין להוסיף את העמלות לערך הטובין משום שמדובר ב"הוצאות מעורבות", שחלקן בגין שירותים. התובעים לא הוכיחו די הצורך כי מדובר בהוצאות מעורבות, וממילא לא הצליחו להוכיח איזה חלק פטור ממכס. בנוסף, בית המשפט מצא כי מיקום סימן המסחר על המוצר, בין אם גלוי ובין אם לאו, לא השפיע על סיווג התשלומים כתמלוגים. ערכו של המוצר הממותג טמון ברכיב הקניין הרוחני, שהופך את המוצר למה שהוא, והעמלות המשולמות עבור הזכות להשתמש בקניין רוחני זה הן תמלוגים הקשורים לטובין. השופט התייחס גם לטענות נוספות שהעלו התובעים ומצא אותן לא משכנעות. אלה כללו פרשנויות לסעיפים אחרים בפקודת המכס, טענות לגבי המותג "קודס" וסוגיית קנסות פיגורים. התובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבע, כאשר כל אחד מהם שילם 40,000 ₪, ובסך הכל 120,000 ₪ ישולמו בתוך 30 יום. ההחלטה דחתה את טענות התובעים, למעט ניכוי קנס הפיגורים מסכום החוב.