עפ"ג 2591-12-17

תקציר

התיק נסוב סביב סעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להורות לאוצר המדינה לשלם לנאשמים שכר טרחה ולפצות אותם על מעצרו או מאסרו אם לא היה בסיס להאשמה או אם נסיבות אחרות מצדיקות זאת. הנאשם במקרה זה זוכה בשל מצבו הנפשי אך טען כי עליו לקבל פיצוי עבור הימים שבילה במעצר מעבר לנדרש. עם זאת, בית המשפט קבע כי סעיף 80 אינו חל במקרה זה משום שלמרות שזוכה, פעולתו הייתה שגויה והוא ביצע עבירה פלילית. הסעיף נועד לפקח על רשויות התביעה והחקירה ולפסוק פיצויים במקרים בהם הם פוגעים בנאשם באופן בלתי מידתי. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, ומשלא עלה בידו להוכיח את נזקו או את הנסיבות שהובילו לשיהוי בעניינו, נדחתה בקשת הפיצויים. בנוסף, נמצא כי ניהול ההליכים היה מהיר למדי, ומשך המעצר לא התארך יתר על המידה. לבסוף, נקבע בפסק הדין כי שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט בחלופת "הנסיבות האחרות" של סעיף 80 צריך להיות מופעל בזהירות ואינו בא להחליף את מסלול התביעה האזרחית הרגיל לתביעת פיצויים מהמדינה.