ע"פ 34878-02-17

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מנהליים, תוך הדגשת מטרתם לטפל בהקדם בבנייה הבלתי חוקית ולמנוע קביעת עובדות בשטח. הוא מתווה את התנאים שבהם ניתן להוציא צווים כאלה בוועדות התכנון המקומיות והמחוזיות, תוך שימת דגש על הביקורת השיפוטית המצומצמת על צווים אלה ועל חזקת התקינות המינהלית. בית המשפט מגיע למסקנה כי טענות המערערת חסרות תוכן באשר לתוקפם של האישורים והודעת הסירוב. היא מתיישבת עם החלטת בית משפט קמא בעניין סמכותה של הוועדה המחוזית וסוגיית האכיפה הבררנית, תוך הדגשה כי אי-אכיפה בחלק מהמקרים אינה מבטלת את תוקפו של הצו הקיים. פסק הדין מציין את הימנעותו של המערער מלהביא ראיות להיתר בנייה או להצדיק את ביטול הצו ומקיים את החלטת בית משפט קמא. צו ההריסה המנהלי נותר בעינו, וההריסה נקבעה לאפריל 2017. פסק דין זה מחייב, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות.