סע"ש 2164-04-21

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לסעד של סילוק על הסף, הניתנת רק במקרים חריגים, ובסטנדרטים המחמירים עוד יותר החלים בבתי הדין לעבודה. דוקטרינת התביעה בבית המשפט, הכוללת השתק עילה והשתק חברה, מהווה מחסום פרוצדורלי מפני תביעות חוזרות ונשנות. השתק בעילה מונע מצדדים להגיש תביעות מאותה עילה כמו פסק דין קודם, בעוד השתק החברה מונע התדיינות באותו נושא. פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת השטיח המעופף מחזק עיקרון זה, וקובע כי בעל דין שקיבל את יומו בבית המשפט אינו יכול לנהל הליך נוסף מאותה עילה. בהתייחס למקרה הפרטני, פסק הדין מציין כי התביעה האזרחית הקודמת של התובע, שהסתיימה בהסכם גישור, מונעת את תביעת העבודה הנוכחית. התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד המתמחה בדיני עבודה, הסכימה שלא ליצור קשר עם לקוחות הנתבעת או למכור להם ציוד מתחרה ופיצתה את הנתבעת. בהסכם נקבע כי הצדדים מוותרים על כל התביעות זה כלפי זה הקשורות למערכת היחסים הקודמת ביניהם. בית הדין מפרש את הסכם הגישור כהחלטה מאוזנת של התובע, אשר שקל את זכויותיו אל מול סיכוני טענות הנתבע, והוביל לוויתור מודע על זכויותיו הנטענות הקשורות לעבודה. מאחר שהסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין, הוא מהווה פעולה של בית המשפט ומונע מהתובע להגיש את התביעה הנוכחית. בעוד שהתובע יכול היה להגיש בקשה לביטול הסכם הגישור, היה על בקשת הביטול להיות מופנית לבית משפט השלום שאישר אותו. בנוסף, ניסיונו של התובע להעביר חלקית את התביעה לבית משפט השלום נדחה, שכן פסק הדין התקף הופך את התביעה הנוכחית לבלתי לגיטימית. אשר על כן, תביעת העבודה נדחית על הסף, והתובע נדרש לכסות את הוצאות הנתבעת.