עמ"נ 34861-04-10

תקציר

המערערים, אייר ואנהלי רום, גדלו בקיבוץ גבעת חיים ושניהם הגישו בקשה להיות חברים בקיבוץ לאחר סיום התיכון. על אף שהקיבוץ לא מימש את בקשותיהם במסגרת הזמן הנדרשת, פסק בית המשפט לטובת חברותם של המערערים בהתנהגותם. ליבת המחלוקת נוגעת למועד שבו יש להכיר בחברותם של המערערים. המערערים טענו כי יש להכיר בחברותם החל ממועד מוקדם יותר, ואילו הקיבוץ סבר כי תחילת חברותם הייתה בשנת 2003. כמה חוקרים מונו להמליץ על תאריך. החוקר הראשון המליץ על 8 בדצמבר 2002, אך שני הצדדים התנגדו. החוקר השני המליץ על פברואר 2004 לאייר ויוני 2003 על ענאלי, בנימוק שתקופת המועמדות של המערערים צריכה להיות שנתיים, ואין לספור תקופות שבהן נעדרו מהקיבוץ - כגון שירות צבאי, לימודים או חופשות - לשנתיים. עוד מצא החוקר, כי הקיבוץ פעל בחוסר תום לב בכך שלא טיפל בבקשות המערערים כדי להימנע מהגדלת מספר החברים הזכאים להקצאת נכסים. עוזר הרשם הסכים במידה רבה עם המלצות החוקר השני, אך צמצם את תקופת המועמדות הנדרשת לשנה, וציין כי גישת החוקר כבר היטיבה עם המערערים. עוזר הרשם הדגיש כי הרציונל במועמדות הוא לבחון את התאמתו של מועמד לחברות, דבר שאינו אפשרי אם המועמד אינו נוכח בקיבוץ. המערערים ערערו על החלטה זו, בטענה כי תקופת המועמדות הנדרשת היא שנה אחת וכי יש לספור את כל תקופות ההיעדרות. הם גם טענו נגד מינוי החוקר השני וטענו כי החלטת החוקר הראשון הייתה צריכה להיות סופית. בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי המערערים הסכימו למינוי החוקר השני וכי ההחלטה הראשונה אינה סופית. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את החלטת עוזר הרשם, והגיע למסקנה כי תקופת המינוי של המערערים הוארכה לשנתיים מכוח החלטת הקיבוץ ואם מכוח התנהלותם של המערערים עצמם. לא ניתן היה לספור את תקופות ההיעדרות מהקיבוץ לקראת תקופת המועמדות. לפיכך, יש להכיר בחברותו של אייר מפברואר 2004, ושל אנאלי מיוני 2003. הערעור נדחה, והמערערים לא נפסקו להם הוצאות כלשהן בשל התנהלות הקיבוץ, למרות שהערבות שלהם הוחזרה.