תא"מ 27807-05-13

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת התובעת במקרה זה בתביעה על סך 46,850 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על סכום הקרן בשיעור החריג שקבע התובע ממועד תחילת הליכי ההוצאה לפועל. פסק דין זה מבוסס על מספר שיקולים. ראשית, בית המשפט מצא כי אין מקום לטענת הנתבע בדבר פגם באישור השיקים, שכן החסויות נחתמו והוזכר שמו של המוטב, אם כי בשינוי קל בכתיב. גם מנהל הנתבעת העיד כי לא ראה הבדל בין השיקים וראה במר פלדהיים ובחברת פלדהיים זהים. באשר לטענת הנתבע כי התובע לא היה "מחזיק ראוי" בשיקים, קבע בית המשפט כי לתובע הייתה חזקה ראויה בשיקים ולא הוכח אחרת. עוד הוכיחו התובעים כי נטלו את השיקים בתום לב ובערך, שכן הם הופקדו וזוכו לחשבון חברת פלדהיים. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי היה חוסר תום לב מצד התובעת בשל מצבה הפיננסי העגום של החברה בעת ביצוע העסקה, בקובעו כי הדבר לא השפיע על תוקפם של השיקים. מעמדו של התובע כ"מחזיק בערך" איפשר לו להעביר את השיקים גם במקרה של תמורה כושלת, שהנתבע לא הוכיח די הצורך. זאת ועוד, דחה בית המשפט את "טענת ההתערבות" של הנתבעת בנוגע לפירעון חובותיה של פלדהיים, שכן לתובע הייתה זכות לממש את הבטוחות שברשותו ולפעול על פי שיקול דעתו. בית המשפט גם לא מצא הצדקה לטענה של גבייה בלתי חוקית של ריביות, שכן החוקים שצוטטו על ידי הנתבעת לא היו ישימים למקרה הנדון. לבסוף, נפסק הסכום הנתבע על ידי התובעת, כולל ריבית והוצאות משפט.