ת"א 43271-01-22

תקציר

נמצא כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי שלהם כלפי התובעים, הן במהלך משא ומתן למכירת נכס והן לאחר חתימת ההסכם. אי גילוי זה היווה הפרה יסודית של החוזה, שכן הוא כלל מידע מהותי על הליכים משפטיים מתמשכים הנוגעים לנכס ולשכנו הבעייתי. התנהגותו של השכן השפיעה באופן משמעותי על שווי הנכס, והנתבעים היו מודעים לכך, ואף הודו בהפחתת מחיר המכירה בהתאם. הנתבעים נמנעו מלגלות מידע זה בתום לב, הן לפני חתימת החוזה והן לאחריו, והסתירו אותו במכוון עד למסירת החזקה. ליקוי זה שלא התגלה גרם לתובעים לשאת בהוצאות שונות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שכר טרחת שמאי והוצאות בגין מצלמות אבטחה שהותקנו עקב התנכלות השכן. כמו כן, נמנע מהתובעים ליהנות באופן סביר מהנכס ולהשתמש בו כרצונם, קרי באמצעות הקמת שער, שהיה חלק מההליך המשפטי. מאחר שהתובעים לא דרשו את ביטול ההסכם, בית המשפט פסק להם פיצוי על הנזקים. סכום זה כלל החזר הוצאות משפט, הוצאות למניעת שימוש סביר בנכס ועוגמת נפש בסך 50 אלף שקל. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחה ראשון ושני, שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ ושכר טרחת הופעה. הסכום הכולל ישולם בתוספת ריבית והצמדה תוך 30 יום. השופט גם הכיר בזכותם של התובעים לערער על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי מרכז.