ת"א 19513/03

תקציר

מדובר בתביעה בסך 150,000 ₪ שהגישה עובדת סוציאלית, התובעת, נגד שני נתבעים בגין עוולות שונות, לרבות לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. הטענה נבעה מתסקיר שהגישה הנתבעת מס' 1, פקידת סעד, לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בעניין הסדרי ראייה לשתי בנותיה הקטינות של התובעת לאחר גירושיה. התובעת טענה כי הדו"ח הכיל אמירות מכפישות, פגע בפרטיותה ולא התנהל כראוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הביטויים בהם נעשה שימוש בדו"ח, אף שאינם ראויים, היו חלק מתדריך שהורה בית המשפט ונפלו בגדר ההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע. באופן ספציפי, הם חוסו תחת סעיף 13(5) לחוק, האוסר על משפטים אזרחיים בגין פרסומים שנעשו במהלך הליכים משפטיים. בית המשפט הכיר בחשיבותה של הזכות לשם טוב, אך הדגיש את הצורך להגן על ההגינות והיעילות של ההליך המעין-שיפוטי. נקבע כי צדדים העורכים סקרים בהוראת בית המשפט אינם צריכים לחשוש מתביעות לשון הרע, שכן הדבר עלול לפגוע בדיונים פתוחים וממצים. יתר על כן, לתובע הייתה הזדמנות להגיב לדו"ח במשפט המקורי אך בחר שלא לעשות זאת. יתר עילות התביעה, שהיו תלויות בתביעת לשון הרע, נדחו אף הן מחוסר ראיות. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעת לא התנהלה בצורה מכובדת בהגשת רישומים פרטיים של בעלה לשעבר בהליך. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לכל נתבע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.