ת"פ 24104-02-15

תקציר

הנאשם הודה בעובדות המהוות את עבירת המרמה והפרת האמונים. במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי ההגנה תוכל לטעון נגד ההרשעה, ולכן נדחתה ההחלטה בעניין ההרשעה. מהעובדות עולה כי הנאשם, על פי בקשה, סייע לחבר שביצע עבירת תנועה בכך שיצר קשר עם צד שלישי, אבנר, אשר זייף מסמכים הקשורים למקרה. הנאשם היה מודע לכך ושילם לאבנר עבור עזרתו. בית המשפט החליט שלא להרשיע את הנאשם למרות הודאתו באשמה, שכן ההרשעה תפגע באופן משמעותי בפרנסתו ובשיקומו בעתיד. מדובר בהחלטה חריגה בשל חלקו הקל יחסית של הנאשם בעבירה, הודאתו המיידית ונסיבותיו האישיות, לרבות היותו עבריין בפעם הראשונה, איש משפחה ובעל עסק. במקום זאת, הורה בית המשפט לנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה במשך שלוש שנים ולשלם פיצוי סמלי בסך 3,000 ש"ח למדינה כקורבן העבירה. השופט הדגיש כי מדובר במקרה חריג והתווה את הכלל לפיו מרגע שהוכחה עבירה, יש להרשיע את הנאשם.