ת"א 14384-11-19

תקציר

התיק עוסק בסכסוך מקרקעין בין מתווך, התובע, לבין חברה ובעליה, הנתבעים. התובע תובע את הנתבעים בדמי תיווך בגין שתי דירות בפרויקט שיזמו הנתבעים. התובעת טוענת כי הייתה לה זכות בלעדית לתווך במכירת הדירות ודורשת דמי תיווך בגין מכירת דירת גן ודירת פנטהאוז. השופטת קובעת כי אמנם נחתם הסכם תיווך בין הצדדים, אך התובעת לא הצליחה להוכיח כי חלק מהתוספות בכתב יד שנעשו להסכם היו חלק מההסכם המחייב. לכן, תוספות אלה יתעלמו. ההסכם, ללא תוספות אלו, תקף ועונה על דרישות החוק להסכם גישור. לגבי דירת הגן, השופט מוצא כי התובע היה הגורם האפקטיבי בעסקה והוא זכאי לדמי תיווך של 2%. עם זאת, התובע אינו מביא ראיות מספיקות למחיר העסקה, והעמלה מחושבת על בסיס שווי עסקה מוכח של 1,081,000 ₪. לתובע נפסק סך של 21,620 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הפירעון. לגבי דירת הפנטהאוז קובע השופט כי סעיף הבלעדיות בהסכם אינו תקף משום שלא אושר במסמך נפרד כנדרש בחוק. יתר על כן, התובעת לא הוכיחה כי היא הייתה הגורם היעיל בעסקה לגבי דירה זו. לפיכך, התביעה לדמי תיווך עבור דירת הפנטהאוז נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו, שכן התביעה התקבלה באופן חלקי. על הנתבע לשלם לתובע את דמי התיווך תוך 21 יום מיום מתן פסק הדין.