עפ"ת 1862-05-23

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור, ואישר את הרשעתו של המערער בעבירת תעבורה, בהתבסס על חזקת הבעלות ברכב לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, המניחה כי הבעלים אחראי לעבירות שבוצעו ברכבו, אלא אם כן הוא יכול להוכיח מי נהג באותה עת או כי הוא נלקח ללא הסכמה. המערער ערער על האישומים וטען כי נהג אדם נוסף ששמו לא פורסם, וסיפק תמונה בה נראה אדם נוסף ברכב. עם זאת, הוא נמנע מלגלות את זהות הנהג בפועל ולא להציג ראיות או עדים כלשהם שיתמכו בטענתו, למרות שהונחה לעשות כן לדיון ההוכחות. לאורך כל ההליך טען המערער כי די בהוכחה שלא נהג כדי לסתור את החזקה, אך בית המשפט קבע כי זיהוי הנהג חיוני להפרכת החזקה. בית המשפט הדגיש את אופייה הסטטוטורי של חזקה זו ואישר את חבות הבעלים אלא אם כן מתקיימים התנאים להפרכה, שהמערערת לא עמדה בהם. משכך, הימנעותו של המערער מעמידה בנטל ההוכחה הנדרש לסתור חזקה זו, הביאה לדחיית הערעור, ובכך חיזקה את חבות הבעלים על יסוד הוראות החקיקה שנועדו למנוע עבירות שלא דווחו.