ת"א 7390-09-17

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך רכושי מורכב שראשיתו בשנת 1980, עת נפטרה רחל ז"ל לוין צנטנר ז"ל, והותירה אחריה חלק בחלקת אדמה גדולה בתל אביב המיועדת להפקעה על ידי העירייה. יורשי העיזבון, המיוצגים על ידי התובע, מעורבים בהתדיינות משפטית ממושכת המשתרעת על פני עשרות שנים. הטענה המרכזית נוגעת לפיצוי הראוי בגין הפקעת הקרקע, כאשר התובע מבקש פיצוי כספי והנתבעים – אזורים, חברת בנייה – מציעים יחידת דיור בפרויקט הפיתוח על הקרקע. פסק הדין כולל מספר קביעות קריטיות. ראשית, בית המשפט מגיע למסקנה כי האפוטרופוס הכללי ניהל את רכושה של המנוחה, תחילה את זכותה לקבל פיצויי הפקעה, ובהמשך את הזכויות שהוענקו במסגרת הסדר ההפקעה, כרכוש נטוש במשך כ-26 שנים. ניהול זה הסתיים בשנת 1999 כאשר בוטל הצו המנהלי, והזכויות הועברו לתובע כיורש. שנית, פסק הדין נותן תוקף להסכמים שנחתמו בין אזורים לבין עורכי הדין המייצגים את בעלי הקרקע, לרבות המנוח, למרות היעדר הסכמה מפורשת של האפוטרופוס הכללי או אישור בית המשפט לפי חוק האפוטרופוס הכללי. הסכמים אלה מתווים את מכירת זכויות בעלי הקרקע לאזורים, כאשר החברה מתחייבת לשלם לבעלי הקרקע אחוז מהתקבולים ממכירת הדירות בפרויקט. יש לציין כי חלקו של המנוח נמכר באופן בלתי חוזר לאזורים, לרבות הזכויות שנרכשו במסגרת הסדר הפשרה עם עיריית תל אביב, מבלי שהעסקה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, קובע בית המשפט כי חישוב התשלום המגיע לתובע צריך לעמוד בתנאים שהותוו בהסכמים בין אזורים לבין יתר בעלי הקרקע, העומדים על 40% מהתמורה ממכירת 99 דירות. קביעה זו מבוססת על ההנמקה כי חישוב נפרד לתובע יהיה בלתי סביר ובלתי הוגן בהשוואה לתנאים שהוסכמו על ידי מאות בעלי הקרקע האחרים. עוד קובע בית המשפט כי התמורה לא תכלול 10% נוספים המייצגים את רווחי היזם, שכן זכויותיו של התובע, כמו זכויות של בעלי קרקע אחרים, היו קשורות מטבען לעסקת קומבינציה עם יזם. פסק הדין מפרט גם את המועדים והדרכים לחישוב התשלומים, בתוספת וניכויים מסוימים, בהתבסס על הנתונים המוסכמים לגבי בעלת קרקע אחרת, אורנה בר. עבור כל תשלום יחושבו הפרשי ההצמדה לפי מדד המחירים לצרכן ממועד התשלום על ידי רוכשי הדירות ועד למועד התשלום לתובע. מסכום זה ינוכו 2,333,000 השקלים שכבר שולמו על ידי אזורים, בצירוף הפרשי הצמדה מדצמבר 2017. הריבית תתווסף כדין ליתרת הסכום שלא שולם עבור שתי תקופות מוגדרות. כמו כן, בית המשפט דוחה את הודעת הצד השלישי שהוגשה נגד האפוטרופוס הכללי, ומדגיש כי מעורבותו של האפוטרופוס הייתה מוגבלת, והכספים הוחזקו בנאמנות על ידי אזורים לתקופה משמעותית. האפוטרופוס הכללי פטור מתשלום הוצאות משפטיות, שכן לא הוגשה בקשה לאישור העסקה לפי החוק הרלוונטי. לבסוף, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע סך של 90,000 ₪ כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, צמודים למדד ונושאים ריבית מיום פסק הדין. סכום זה מוצדק על ידי ההצלחה החלקית של טענות התובע ותשלום סכום שאינו שנוי במחלוקת על ידי הנתבעים בשנת 2017. פסק דין מקיף זה נועד להביא לסגירת סכסוך משפטי ממושך, תוך התייחסות מדוקדקת למורכבויות השונות ומתן מסגרת ברורה לפתרון הסוגיות המתמשכות הקשורות לפיצויים ותשלומים.