בר"ע 29149-02-21

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה נוגעת להחלטת בית הדין לדון בערעור על פיטורי עובד שנטען כי ביצע מעשה מחפיר. בתחילה ניגש בית המשפט לבקשת רשות הערעור כאילו נענתה והחליט לקבל את הערעור באופן חלקי. חשוב לציין כי מדובר בסעד זמני, כלומר ההחלטות הנוכחיות ואלו של בית המשפט המחוזי אינן חד משמעיות ואינן מונעות הגעה למסקנה שונה כאשר התיק העיקרי נדון במלואו. נטען כי פיטוריו של המבקש, שזוהה כחושף שחיתויות, אינם קשורים לחשיפת שחיתויות אלא למעשה הנוגד סטנדרטים של התנהגות מקצועית. למרות שהגנת הרשות נימקה פיטורים בשל מעשים מחפירים לפי סעיפים ספציפיים בהסכם הקיבוצי, ולא פיטורים מחמת אי התאמה, בית הדין בחן האם הליך הפיטורים שננקט היה ראוי. הבסיס העיקרי לערעור היה התרחשותו של אירוע סליקה טלפונית, שנחשב למעשה המרכזי המוביל לחשש משמעתי ולא לאי התאמה כללית. לפיכך, בית הדין מצא כי הדרך הראויה הייתה צריכה להיות הליך משמעתי, ולא פיטורים מיידיים. בהתחשב בוותק של המבקש ובמאזן הנוחות, הסכים בית הדין כי צו מניעה ימנע את כניסת הפיטורים לתוקף מיידי, אך התיר דחייה של 30 יום בחזרתו של המבקש לעבודה כדי לאפשר לרשות לבחון הליכים משמעתיים. פסק דין זה מחייב את התיק לחזור לבית הדין האזורי לדיון מזורז עם פוטנציאל להכללת ארגון העובדים, ובעיקר לפרש את הוראות ההסכם הקיבוצי. בשלב זה לא התקבלה החלטה בהוצאות, ופסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים.