ת"פ 11075-09-20

תקציר

הנאשמים עתרו לבית המשפט לבטל את הרשעתם בתקיפת בן זוגם. לבית המשפט יש סמכות לעשות כן במקרים חריגים בהם ההרשעה תפגע קשות בשיקום הנאשם וסוג העבירה מאפשר הקלה. מאחר שהנאשם לא הוכיח פגיעה ממשית בשיקומם והעבירה, שכללה מעשי אלימות מרובים כלפי בן זוגו, היא חמורה, העתירה נדחית. השופט מפרט את הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם – הזכות לביטחון אישי ולשלמות הגוף – ואת נסיבות העבירה, שכללו תכנון, התמדה ואי קבלת סירוב. השופט דן גם בחומרת העבירה בהקשר של אלימות במשפחה ובפוטנציאל ההסלמה שלה. בהתייחס לגזר הדין, השופט שוקל מקרים קודמים וקובע את טווח הענישה המתאים להיות בין מאסר על תנאי לעשרה חודשי מאסר. הנסיבות לטובת הנאשמים כוללות היעדר הרשעות פליליות קודמות וגילם הצעיר. עם זאת, תסקיר שירות המבחן אינו חיובי, שכן הנאשם לא שיתף פעולה, לא לקח אחריות ולא עשה כל מאמץ לתקן את התנהגותו. בנוסף, טענות הנתבע והתנהלותו במהלך ההליך אינן משכנעות. השופט מציב את הנאשם באמצע טווח הענישה בשל חוסר שיתוף פעולה ואחריות. העונש הוא חודשיים עבודות שירות וארבעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, אלא אם כן הנאשם יבצע עבירות אלימות. גזר הדין כולל גם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.