עפ"ס 42070-12-19

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו בפסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי - עפ"ס 42070-12-19: אקדמיית אלקאסמי נ' פרופ' ח'אלד עראר** **מבוא** פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שניתן על ידי הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, עוסק בערעור שהוגש על ידי אקדמיית אלקאסמי (להלן: "המערערת") כנגד שתי החלטות של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. החלטות אלו דחו בקשות שהגישה המערערת לפסילת המותב (השופט נוהאד חסן) שדן בתביעת המשיב, פרופ' ח'אלד עראר (להלן: "המשיב"). הערעור נדחה, תוך הדגשת עקרונות יסוד בדיני הפסלות וכללי עריכת דין. **רקע עובדתי ותמצית ההליכים** הרקע לענייננו הוא תביעה שהגיש המשיב נגד המערערת, עובד בכיר שסיים את עבודתו. לאחר סיום ההעסקה, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בבקשה להורות על השבתו לעבודה, בטענה שלא קוימו הליכי שימוע כנדרש. בית הדין האזורי, כאמור, נעתר לבקשת המשיב והורה על מתן צו ארעי. במהלך הדיון בבית הדין האזורי, המערערת הגישה שתי בקשות לפסילת השופט נוהאד חסן. הבקשה הראשונה הוגשה בטענה שהשופט "הזדהה לאורך ההליך עם עמדותיו של המשיב, ולכן החלטותיו נוטות באופן שיטתי לטובתו", וכי התנהלותו "לוקה בחוסר סבירות קיצונית". בקשת הפסלות השנייה הוגשה בפתח דיון מאוחר יותר, תוך חזרה על טענות דומות. שתי הבקשות נדחו על ידי השופט חסן, אשר קבע כי המערערת לא הציגה נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי למשוא פנים, וכי הבקשות הינן "כלליות, סתמיות שאין בהן ממש". **העקרונות המשפטיים המרכזיים בפסק הדין** 1. **עילת הפסלות – מבחן החשש הממשי למשוא פנים:** * העיקרון המרכזי בפסק הדין הוא המבחן הקבוע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, סעיף 77א(א), אשר קובע כי יש לפסול שופט אם "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". עיקרון זה חל גם בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. * **הוכחת עילת הפסלות:** בית הדין הארצי מדגיש כי הוכחת עילת פסלות מחייבת **ראיות משמעותיות**. הכוונה היא שלא די בחששות סובייקטיביים של בעלי הדין או באמרות לכאורה, אלא יש להוכיח חשש אובייקטיבי ומבוסס. * **מבחן אובייקטיבי:** בית הדין קובע כי עילת הפסלות תיבחן **באמת מידה אובייקטיבית**, ולא על פי תחושתם או השקפתם הסובייקטיבית של הצדדים או בא כוחם. * **משקל לעמדת השופט הדן:** מוסד הפסלות מכיר בכך שהשופט היושב בדין הינו מומחה ומיומן, ולכן יש לתת **משקל רב לעמדתו** באשר לקיום עילת פסלות. ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו אלא במקרים קיצוניים בלבד. 2. **הבחנה בין החלטות דיוניות למהותיות:** * בית הדין הארצי מחדד כי **התנהלות לכאורה** במסגרת החלטות ביניים (דיוניות) אינה בהכרח מעידה על "נעילת דלת" או חוסר אובייקטיביות. צדדים להליך עדיין יכולים לשכנע את בית הדין בעמדתם. * **החלטות דיוניות כעילה לפסלות:** עיקר טענות המערערת התבססו על החלטות דיוניות של השופט חסן. בית הדין קובע באופן חד משמעי כי **החלטות דיוניות כשלעצמן, גם אם אינן לשביעות רצון צד להליך, אין בהן כדי לבסס עילת פסלות**. חוסר שביעות רצון מהחלטות דיוניות אינו מהווה עילה לחשש למשוא פנים. * **דרכי השגה על החלטות דיוניות:** בית הדין מציין כי אם המערערת מבקשת להשיג על החלטות דיוניות, עליה לעשות זאת **בהתאם לדרכי ההשגה הקבועות בחוק**, ולא באמצעות הליכי פסלות. 3. **אי-התערבות בהחלטות השופט הדן:** * בית הדין הארצי קובע כי לא מצא ש"קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים". * הוא גם לא מצא כי יש בנימוקי בקשת הפסילה "טעם המצדיק להתערב" בהחלטת השופט הדן, אשר סבר כי הוא יכול לנהל את ההליך באובייקטיביות. * המערערת לא השכילה "להצביע על כל חשש ממשי למשוא פנים". **חידושים או הדגשים בפסק הדין** * **הדגשת המבחן האובייקטיבי:** פסק הדין מחזק את הדרישה להוכחת חשש ממשי ומוחשי למשוא פנים, תוך דחיית טענות כלליות וסתמיות, וכל זאת על בסיס מבחן אובייקטיבי. * **הגבלת עילת הפסלות להחלטות דיוניות:** פסק הדין מבסס הלכה ברורה לפיה חוסר שביעות רצון מהחלטות דיוניות, גם אם חוזרת על עצמה, אינה מהווה עילת פסלות, ומחייב את הצדדים להשתמש בדרכי ההשגה הרגילות. * **חשיבות הסבירות בקביעת עילת פסלות:** המערערת טענה לחוסר סבירות קיצונית. בית הדין מכיר בקיום עילות פסלות הקשורות לסבירות, אך במקרה זה קבע כי לא הוכחו נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. **סוף דבר** בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, תוך אי-התערבות בהחלטות בית הדין האזורי לדחות את בקשות הפסלות. הדבר מבוסס על העיקרון שלא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, וכי טענות המערערת התייחסו בעיקר להחלטות דיוניות שאינן עולות כדי עילת פסלות. במקרה זה, לא נפסק צו להוצאות.