פש"ר 1597/08

תקציר

התיק נסוב סביב סיווג שכר טרחה הקשור לשירות משפטי מורכב שניתן לחברת סטרייט פיתוח בע"מ (בפירוק) על ידי משרד עמית פולק, מטלון ושות'. השאלה המרכזית היא האם האגרה מהווה "הוצאות פירוק" או "חוב עבר". הראשון יזכה את משרד עורכי הדין בתשלום מלא מקרן הפירוק, ואילו האחרון יחייב אותם להגיש תביעת חוב ולקבל דיבידנד יחסי. השירות המדובר התפרש על פני שני הצדדים של מועד הפירוק, ויצר מצב ייחודי. בית המשפט בחן את אופיו של השירות, מצא אותו כשלם רציף ובלתי ניתן לחלוקה, והתייחס אליו כיחידה אחת. למרות שרוב העבודה נעשתה לפני הפירוק, פעולות מעקב חיוניות נערכו לאחר מכן. השופט קבע כי הסיווג המתאים לשכר הטרחה הוא "הוצאות פירוק", וציין את חובתו של הנאמן לפעול בתום לב ולא להטעות את משרד עורכי הדין. ההחלטה נועדה למנוע פרצות בחוק ולהבטיח יחס הוגן לכלל הנושים. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חובות האמון והזהירות המוגברות המוטלות על בעלי תפקידים חדלי פירעון, אשר חייבים לפעול בשקיפות ובהגינות. במקרה זה, הימנעותו של הנאמן מליידע את משרד עורכי הדין באופן מיידי על כוונתו לסווג את שכר הטרחה כחוב עבר מהווה הפרת חובה. לפיכך נענתה הבקשה, והאגרה המוסכמת מהגבייה סווגה כ"הוצאות פירוק". הנאמן חויב לשאת בהוצאות משרד עורכי הדין ובשכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ, דבר המשקף את חוסר שביעות הרצון של בית המשפט מהתנהלות הנאמן.