סע"ש 9350-10-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע, שניהל מערכת יחסים בת חמש שנים עם הנתבע מושב בן עמי, במהלכן ביצע את עבודתו כמזכיר, גזבר ומנהל עירייה. התובע טען כי הוא עובד שכיר של הנתבעת וביקש סעדים כספיים שונים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובע אינו עובד שלה אלא קבלן. בית הדין קבע כי בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד מעביד. משכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, פיצויים בגין אי הפקדת חלקו של המעסיק בתגמולי קרן הפנסיה, דמי הבראה והחזר הוצאות. עם זאת, בית הדין דחה את התביעה לפיצויים בגין אי קיום דיון לפני פיטורים, ומצא מחלוקת כנה על מעמדו של התובע. בנוסף, בית המשפט סירב לפסוק פיצויים לא ממוניים, שכן שני הצדדים הסכימו בתחילה ליחסי קבלן-לקוח. התובעת הייתה זכאית לתשלומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 67,691 ₪, פיצויי אי הפקדת הפרשות מעסיק לקרן פנסיה בסך 33,712 ₪ ודמי הבראה בסך 12,655.13 ₪. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 23,000 ₪ ו-20,000 ₪ בהתאמה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.