ת"א 1077/07

תקציר

פסק הדין מסכם מחלוקת בין בעלי מבנה היסטורי ביפו, תל אביב (התובעים) לבין עיריית תל אביב-יפו (עירייה) על חוסר יכולתם של התובעים להשתמש בבניין שלהם כ"אשכול דיור לעולים" בשנים 1999-2003. התובעים מאשימים את העירייה בכך שמנעה מהם שלא כדין לאכלס את המבנה בתקופה זו, מה שהוביל להפסדים כספיים ולתבוע פיצויים. עם זאת, העירייה טוענת כי מעולם לא מנעה באופן רשמי מהתובעים להשתמש בבניין וכי התובעים לא מיצו את כל הדרכים החוקיות לקבלת אישור. השאלה המרכזית היא האם התובעים הגישו בקשה רשמית לוועדה המקומית לתכנון ובנייה או לעירייה לקבלת אישור לאכלוס הבניין כאשכול דיור, דבר שלא עשו. עמדת העירייה הייתה כי ייעודו של המבנה כאשכול דיור אינו תואם את התב"עות הרלוונטיות, מה שהוביל למחלוקת משפטית שהסתיימה לטובת התובעים. למרות זאת, התובעים לא הגישו בקשה רשמית לאישור, אלא עסקו בהתכתבויות ובפגישות עם גורמים בעירייה. העירייה טענה כי מעולם לא מנעה באופן רשמי את אכלוס הבניין וכי התובעים יכלו לערער לרשויות התכנון או להגיש עתירה מנהלית, אך לא עשו כן. השופט פוסק לטובת העירייה, וקובע כי מאחר שלא הוגשה בקשה או תכנית רשמית, ושום החלטה סטטוטורית לא מנעה את אכלוס הבניין, אין לתובעים עילת תביעה. השופטת מדגישה כי זכויות התובעים נובעות מדיני התכנון ויכלו לאכלס את הבניין או לפנות לסעדים משפטיים, אך בחרו שלא לעשות כן. לפיכך, התביעה נדחית בהוצאות שנפסקו לעירייה. התובעים אחראים לחוסר המעש שלהם, ולא ניתן להטיל על העירייה אחריות לאי מימוש זכויותיהם.