ע"ז 67361-01-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בחלוקת עיזבונו של אדם שנפטר, תוך התמקדות בדירה בה התגורר. הדירה נמצאת בבעלות משותפת של המנוח וגרושתו מנישואיו השניים. בתו של המנוח מנישואיו הראשונים, גרושתו ואלמנתו מנישואיו השלישיים חלוקות ביניהן על הזכויות בדירה. הבת והאלמנה טוענות כי הדירה שייכת למנוח בלבד, ואילו גרושתו טוענת לבעלות משותפת. בית המשפט דוחה את הטענות המקדמיות של התיישנות ושיהוי, שכן הבעלות המשותפת בדירה רשומה ולא חלפה מגבלת 25 השנים לזכויות במקרקעין. כמו כן, היא דוחה את טענות ההשתק והנזק הראייתי שכן האישה לשעבר הגישה את תביעתה בהזדמנות הראשונה לאחר מות המנוח. בית המשפט פוסק לטובת גרושתו, ומגיע למסקנה כי הדירה היא בבעלות משותפת שלה ושל המנוח. לפיכך היא מורה על פירוק השיתוף ומכירת הדירה, כאשר התמורה מתחלקת שווה בשווה בין גרושתו לבין הבת. זכותה של האלמנה למגורים נשמרת, והיא יכולה להמשיך להתגורר בדירה, תוך שהיא תופסת את חלקו של המנוח. אם היא רוצה להשתמש בכל הדירה, עליה לשלם עבור החצי השני. עוד קובע בית המשפט כי גרושתו אינה זכאית לדמי שימוש הולמים בגין אף אחת מהתקופות המדוברות. באשר לתקופה שלאחר פטירת המנוחה, נמצא כי היא מעולם לא דרשה מגורים ולא שילמה דמי שימוש כלשהם. התביעה לשימוש נאות נדחית על יסוד זה ובהיעדר הוכחת אלימות. כל צד חויב לשלם לשני האחרים סך כולל של 20,000 ₪ בגין התביעה לפירוק שיתוף והתביעה לדמי שימוש ראויים. הוצאות האישה לשעבר והאלמנה מקוזזות, וכתוצאה מכך אין חיובים נוספים. פסק דין מקיף זה, המתחשב ביחסים המורכבים ובלוחות הזמנים הכרוכים בכך, מסתיים בביטול ההתנגדות לקיום הצוואה ומתווה את השלבים למכירת הדירה תוך הבטחת זכותה של האלמנה למגורים. פסק הדין נועד להביא לבהירות ולסגירת מעגל בסכסוך חלוקת העיזבון הסבוך.