ע"א 177/83

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על פסק בורר בסכסוך בין המערערת (הרשות) לבין המשיב. הבורר נתן פסק דין, המכונה "פסק דין", הקובע את חובותיה של המערערת לשלם חיוב כספי ולהשלים את הבנייה על פי חוזה. עוד נקבע בפסק הדין כי מהנדס יקבע אם הבנייה הושלמה על פי תוכניות, והחלטתו תהיה סופית. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי לבקשת המערער. בהמשך ביקש המשיב הבהרות מהבורר, שהפנה את העניין לבית המשפט כשאלה של עצה. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הבוררות הוא חלקי והבורר יכול להמשיך ולדון בעניין. המערער ערער על החלטה זו. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער וקבע כי פסק הבוררות הוא סופי. בית המשפט קבע כי על בורר להכריע בכל העניינים שהובאו בפניו וכי תוכן פסק הבוררות, שהטיל על המערערת חובות מוחלטות וסופיות, אישר את סופיותו. בית המשפט מצא גם כי אישור פסק הבוררות מהווה פסק דין חלוט, השולל כל התקפה עתידית עליו. כמו כן, הובהר כי מרגע שניתן פסק סופי, בורר אינו יכול לתת פסק ביניים מאוחר וכי לא ניתן להציג בעיה של ייעוץ לאחר סיום הליכי הבוררות. גם טענות המשיב למניעת ערעורו של המערער נדחו. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם את הוצאות המערער בשתי הערכאות.