רע"ב 1980/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על תנאי המאסר של אסיר המרצה עונש של 18 שנות מאסר בגין עבירות חמורות. האסיר, המוחזק בתנאי הפרדה, הגיש עתירות נגד החלטות השב"ס בנוגע למכסת שיחות הטלפון שלו. שב"ס הגביל את זמן הטלפון של האסיר בשל שיקולי ביטחון, שכן יוחסו לאסיר ביצוע פשעים, כולל רצח, מתוך הכלא. בית הדין לעררים הגדיל בהדרגה את המכסה בשלוש החלטות, וההחלטה האחרונה הציבה אותה על 175% מהזמן המוקצב לפי פקודת שירות בתי הסוהר לאסיר בהפרדה. ההחלטה האחרונה, שניתנה על-ידי בית-משפט קמא, הגדילה עוד יותר את מכסת שיחות הטלפון, לחמש שעות יומיות בסך הכל, שעליהן מבקש הערעור הנוכחי לערער. בית המשפט העליון, בהרכב השופט מזוז, השופט י' והשופט א' גרוסקופף, בחן בקפידה את החומר המודיעיני החסוי הקשור לפרשה. פסק הדין מדגיש את ההשלכות של פסק דינו של בית משפט קמא על שלום הציבור וביטחונו ומציין כי הוא חורג מהפסיקה המקובלת, המייעצת שלא להחליף את שיקול הדעת של שב"ס בשיקול דעתו של בית המשפט עצמו. בפסק הדין נקבע כי בית משפט קמא לא הצדיק די הצורך את הגדלת מכסת שיחות הטלפון, במיוחד בהתחשב בקצבה המשמעותית שכבר ניתנה לאסיר בהחלטות קודמות. באשר לשיחות עם עורכי דין, מוצא בית המשפט כי מכסת שלוש השעות היומית היא די והותר, והגדלת המכסות של בית משפט קמא לארבע שעות ביום נעדרת הצדקה. בפסק הדין מודגש כי הקשר הטלפוני עם עורכי הדין משלים את הפגישות האישיות ואינו מיועד להחליפן. באשר לשיחות עם בני משפחה, בית המשפט מסכים עם עמדת שב"ס לפיה קיים סיכון ממשי לשלום הציבור הנשקף מהאסיר. פסק הדין מציין את האתגרים המבצעיים ואת הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בשיחות טלפון מפוקחות, במיוחד נוכח היעדר מנגנוני פיקוח אפקטיביים. השופט מזוז, יחד עם השופטים המוסכמים, מגיע למסקנה כי אין להקל ראש בהחלטות השב"ס ואינו מוצא הצדקה לגישתו של בית משפט קמא במקרה זה. בהתאם לכך, מחליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, תוך שהוא מאשר את החלטת שב"ס בדבר מכסת הטלפון לאסיר.