ת"א 42145-11-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטה בעניין בקשת פסלות שופט** **1. רקע עובדתי והליכי:** התיק נפתח ביום 15.11.25 בתביעה שהוגשה על ידי יוסף בורנשטיין נגד חברת קדישא גחש"א קהלת ירושלים (ע"ר). במקביל להגשת התביעה, הוגשה בקשה לפטור מאגרה. ביום 17.11.25, הגיש התובע (המבקש) בקשת פסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. **2. עילת הפסלות הנטענת:** עיקר טענת המבקש לבקשת הפסלות מתבסס על קיומו של תיק נוסף המתנהל בין אותם צדדים בפני אותו מותב. לטענת המבקש, בעצם קיום הליך נוסף, נחשף השופט ל"חשיפה מהותית לחומר ראיות, מסמכים, גרסאות, שאלות אמינות והתייחסות להתנהלותם של הצדדים" בתיק הקודם, דבר היוצר, לשיטתו, חשש ממשי למשוא פנים. המבקש הדגיש כי הבקשה אינה מלינה על השופט באופן אישי ואינה חושדת בו, אלא מהווה "בקשה מוסדית הנועדה להבטיח את תקינות ההליך". **3. עקרונות משפטיים מרכזיים והלכה פסוקה:** * **עילת הפסלות - חשש ממשי למשוא פנים:** סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע כי "היה לשופט יסוד סביר לחשוש כי קיימת עילה לפסילתו, יפסול עצמו מלהושיב בתיק". הדגש במשפט הישראלי הוא על קיומו של "חשש ממשי" למשוא פנים, ולא על חשש תיאורטי או דמיוני. * **קיום הליכים קודמים כעילת פסלות:** בית המשפט, בהחלטתו, נסמך על הלכה מבוססת של בית המשפט העליון, לפיה עצם העובדה ששופט דן או דן בעבר בהליכים נוספים בין אותם צדדים, אינה מהווה כשלעצמה עילת פסלות. הפסיקה קובעת באופן עקבי כי הופעה קודמת בפני שופט, בין אם היא בתיקים אזרחיים ובין אם בפליליים, ובין אם ההחלטה הקודמת הייתה לזכותו או לחובתו של צד, אינה גוררת בהכרח פסלות. * **קשר ענייני בין הליכים:** בית המשפט מצביע על כך שגם כאשר הליכים קשורים זה לזה בקשר ענייני, אין מניעה הלכתית כי אותו מותב ידון בהם. כל עוד אין טענות קונקרטיות נגד התנהלות השופט, עצם קיום הקשר הענייני אינו מוביל לפסילה אוטומטית. * **הבחנה בין חשש מוסדי לחשש אישי:** המבקש הדגיש כי טענתו היא "מוסדית" ולא מופנית כלפי השופט באופן אישי. עם זאת, כפי שנקבע בפסיקה, גם כאשר טענת הפסלות מוצגת באופן זה, העיקר הוא האם עולה חשש ממשי למשוא פנים, ולא עצם הניסוח. **4. ההחלטה לגופה:** * **דחיית הבקשה:** בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. * **היעדר חשש ממשי:** בית המשפט קבע כי אין בידו להיעתר לבקשה, שכן היא אינה מתבססת על חשש ממשי למשוא פנים, אלא על הנחה כי עצם קיום הליך נוסף מקים עילת פסלות. * **נימוקים נוספים לדחייה:** * **היעדר התייחסות אישית לשופט:** המבקש עצמו הבהיר כי אין טענה נגד השופט. * **שלב הדיון בתיק הקודם:** בית המשפט ציין כי התיק הקודם (משנת 2021) הינו חדש יחסית לטיפולו, וטרם ניתנו בו ממצאי עובדה ומהימנות מכריעים, מה שמחליש את הטענה לחשיפה מהותית שאינה ניתנת להפרדה. * **הבחנה בין התיקים:** בית המשפט הדגיש כי התיק הנוכחי הוגש רק השבוע, טרם הוקצה לטיפולו באופן מלא (למעט לצורך העברת הבקשה לפטור מאגרה), וכי בפועל הועבר לטיפולו רק לצורך טיפול בבקשת הפטור. * **בחינת אסמכתאות המבקש:** בית המשפט ציין כי בבחינת אסמכתאות המשפט אליהן הפנה המבקש, לא נמצאה התאמה לטענות שהועלו, כאשר חלקן אף לא אותרו במאגרים המשפטיים. זאת, למעט אזכור של ע"פ 699/86, שם נדונה בקשת פסלות בשל אמירות השופט במהלך דיון, אך בית המשפט הטיל ספק ברלוונטיות לטענת המבקש. **5. חידושים משפטיים או דגשים:** * **הדגשת עקביות הפסיקה:** ההחלטה מהווה חיזוק ואישור נוסף להלכה הפסוקה והעקבית של בית המשפט העליון בנוגע לעילות פסלות הנובעות מקיום הליכים קודמים. * **הבהרת פרקטיקה שיפוטית:** בית המשפט מבהיר כי התנהלות שיפוטית תקינה, הכוללת דיון במספר הליכים גם אם הם קשורים, אינה בהכרח מקימה עילת פסלות, אלא אם מוכח חשש ממשי למשוא פנים. * **הדגשת הנטל על המבקש:** ההחלטה מרמזת כי הנטל להוכיח קיומו של חשש ממשי מוטל על המבקש, ואינו נובע אוטומטית מקיום הליכים קודמים. * **ביקורת על הפניות משפטיות:** בית המשפט מותח ביקורת על אופן הצגת האסמכתאות על ידי המבקש, ומדגיש את חשיבות התאמת האסמכתאות לטענות המועלות, ואת הצורך באיתורן במאגרים המשפטיים. **6. סיכום:** ההחלטה מדגימה את הסטנדרטים המחמירים להוכחת עילת פסלות שופט. היא מבהירה כי ההלכה המשפטית לא מכירה בעצם קיום הליך קודם או קשר ענייני בין הליכים כעילה אוטומטית לפסילת שופט. יש להוכיח חשש ממשי ומוסדי למשוא פנים, ולא די בטענה "מוסדית" כללית, במיוחד כאשר השופט עצמו אינו מואשם בהתנהלות פסולה. כמו כן, ההחלטה מדגישה את החשיבות של הצגת אסמכתאות רלוונטיות ומדויקות במסגרת בקשות משפטיות.