בד"מ 9/22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להליך משמעתי נגד עורך דין שביצע עבירות פליליות. על בית הדין המשמעתי להחליט האם עבירות אלה נחשבות למבישות לפי הוראות סעיף 75 לחוק, ואם כן, מהו העונש ההולם. בית המשפט מכיר בכך שהמילה "עבירה" מעורפלת ואינה מעידה אוטומטית על קלון; חומרתה המוסרית של העבירה נקבעת על פי הנסיבות שבהן בוצעה. העיקרון המרכזי של סעיף 75 הוא שמקצוע עריכת הדין אינו עולה בקנה אחד עם הפקרות. עורך דין המבצע עבירה פלילית, במסגרת תפקידו המקצועי או מחוצה לו, פוגע בכבודו ובעקרונותיו של המקצוע. לפיכך, עבירה המעידה על פגם מוסרי חמור נחשבת למחפירה. בית המשפט מצטט מספר פסקי דין קודמים הקובעים סטנדרט התנהגות גבוה המצופה מעורכי דין, ומדגיש כי החובות והחובות של מקצוע עריכת הדין ממשיכות לחייב עורכי דין גם מחוץ לכותלי בית המשפט. בית המשפט שקל את נסיבות העבירות של המשיב ואת מצבו האישי, לרבות היעדר הרשעות קודמות, בעיות בריאותיות, גיל ונסיבות משפחתיות. עם זאת, היא מגיעה למסקנה כי מעשיו של המשיב אכן נגועים בבושת פנים משמעותית. כתוצאה מכך, בית המשפט מחליט כי העונש ההולם הוא השעיה מלשכת עורכי הדין למשך שמונה שנים, החל מיום שחרורו מהכלא. פסק דין זה מחזק את הסטנדרטים הגבוהים המצופים ממשפטנים ואת ההשלכות של אי שמירה על החוק ועל כבודו של מקצוע עריכת הדין.